הסכם עבודה לתקופה קצובה

דרגו את המאמר

התקבלו 15 דירוגים בציון ממוצע: 4.8 מתוך 5

מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה

אודות מהותו ומשמעותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה נקבע בהלכה הפסוקה בעניין, בנימין פנקס נ’ ישקר בע"מ נהריה כדלקמן:

חוזה עבודה אישי יכול ויהיה לתקופה בלתי קצובה, מבלי שנקבע מועד לסיומו, ויכול ויהא לתקופה קצובה, בקביעת מועד לסיומו. חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור.

חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המרשה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם.

הוכחת נזק - מה קורה במקרה של הפרת חוזה לתקופה קצובה?

חוזה עבודה חלים עליו הוראות חוק החוזים, שכן חוזה עבודה הוא חוזה ככל חוזה אחר, והוראות חוק החוזים חלות עליו, מקום שאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון. הוא הדין לגבי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1971. הכללים שנקבעו במשפט הכללי מיושמים אף במשפט העבודה האינדבידואלי, בשינויים המתאימים למיוחד במשפט העבודה.

במקרה של הפרת הסכם לתקופה קצובה שאין בו סעיף מפורש בדבר פיצוי קבוע ומוסכם, קבעה ההלכה הפסוקה כי פיצוי הנפגע יהיה: בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפיצוי מבוסס על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנילווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה.

להבדיל, כאשר מדובר בהסכם לתקופה קצובה הכולל הוראה בדבר פיצוי קבוע ומוסכם בגין ההפרה, קבעה הפסיקה כי: בקביעת הפיצוי בגין הפרת חוזה, הכולל סעיף בדבר פיצוי קבוע ומוסכם בגין ההפרה, אין מקום לדרוש הוכחה בדבר הנזק ואין להביא כלל בחשבון את חובת הקטנת הנזק, כפי שעולה מסעיף 15(א) לחוק החוזים. מחוק החוזים למדים כי חובת הקטנת הנזק (סעיף 14 לחוק) אינה חלה ב"פיצויים מוסכמים (סעיף 15 לחוק).

מסקנה זו עולה גם מנוסח סעיף 14(א) לחוק, הדן בחובת הקטנת הנזק, שזה לשונו: "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 12.10 ו13- בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". 
 

לסיכום,

אם הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (פיצוים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק. אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

בית המשפט יתערב רק במקרה שהסכום שנקבע בחוזה, לא עומד ביחס לנזק שניתן היה לצפותו מראש בגין ההפרה שארעה למעשה, היינו שהנזק שנגרם לא היה בבחינת תוצאה סבירה של ההפרה.