מקורה של חובת הגילוי ומהותה ביחסי עבודה

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

בע"ע 1487/02 עמוס סופר נ’ רשת אורט ישראל נדונה ע"י בית הדין הארצי לעבודה חובת הגילוי וחובת תום הלב ביחסי עובד-מעביד. בפס"ד הנ"ל מדובר היה במו"מ לקראת כריתת חוזה להעסקתו של המערער, ושם נאמרו דברים לעניין חובת הגילוי ביחסי עבודה. 

מקורה של חובת הגילוי ומהותה ביחסי עבודה

משא ומתן לקראת יצירת יחסי עבודה הוא משא ומתן לקראת כריתת חוזה. בכך הוא דומה לכל משא ומתן לקראת כריתת חוזה וחלים עליו עקרונות דיני החוזים. חלות עליו הוראות דיני החוזים באשר לחובת הגילוי. חובת הגילוי במשא ומתן קבועה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), ה’תשל"ג-1973. סעיף זה מגדיר הטעייה:

15. מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה ’הטעיה’ - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.

השאלה היא מהי חובת הגילוי "אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". ברי שאלו תלויים במטריה בה אנו עוסקים. סעיף 15 נשלט על ידי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) הקובע חובת משא ומתן בתום לב.

חובת תום לב זו במשא ומתן לקראת כריתת חוזה מסחרי דורשת שכל צד למשא ומתן ידאג לאינטרסים של עצמו אך לא יפגע באלו של הצד השני למשא ומתן. לא עוד "יזהר הקונה", caveat emptor, כבתקופת חופש החוזים המוחלט, תקופת ה-laissez faur. המשפט מתערב בחופש החוזים בשמה של ההגינות, בשמו של הצדק. בשיטות האנגלוסקסיות עושה זאת שיטת המשפט על ידי קריאה של תניות מכללא לתוך החוזה מבלי שהצדדים התכוונו לכך, מתוך ראייה אובייקטיבית על ההגינות בחוזה. בשיטות הקונטיננטליות, אותן אימצנו בחוק החוזים, שולט עקרון תום הלב, אף הוא קנה מידה אובייקטיבי לבחינת הגינות הצדדים למשא ומתן. חוק החוזים החליף את התניות מכללא בעקרון תום הלב. שניהם כלים להתערבות שיטת המשפט בשם ההגינות והצדק.

לסיכום

חובת תום הלב קובעת כי צד למשא ומתן ולחוזה חייב, בצד דאגה לאינטרסים של עצמו, גם שלא לפגוע באינטרסים של הצד השני. כך בחוזה מסחרי רגיל. דרישת תום לב מוגברת מזו היתה פוגעת בחיי המסחר... חובת תום הלב המוגברת דורשת גילוי מלא... חובת תום הלב המוגברת ובכללה חובת הגילוי המוגברת חלים לא רק על מעביד. הם חלים גם על עובד".