האשמת שווא בגניבה ופיצויי לעובד מחברת החשמל

דרגו את המאמר

ת"א 46766-10-11

אין כל ספק כי אחד החששות הגדולים ביותר של מעסיקים הינו גניבת רכוש על ידי עובדים. ואכן, עובדים רבים באים במגע עם ציוד יקר ערך של החברה, ולא אחת הם אינם בוחלים בנטילתו באופן פרטי ללא אישור. במקרים כגון דא, ייתכן בהחלט כי העובד יאבד את משרתו וייאלץ להשיב את הרכוש הגנוב. עם זאת, כאשר המעסיק חושד בעובד במעשי גניבה, אך בסוף מתברר כי אין הוכחות מוצקות לחשד זה, אל למעביד לפרסם את חשדותיו ברבים כעובדות גמורות. במקרים כגון דא, ייתכן כי הפרסום יעלה כדי הוצאת לשון הרע. להלן דוגמא למקרה כאמור.

      קראו עוד בתחום:

• תביעת לשון הרע של שרה נתניהו תידון בבית הדין לעבודה
• דואר אלקטרוני בעבודה - האם חסינות מפני תביעת לשון הרע?
• תביעת לשון הרע בין עובד למעביד, לאן תוגש?

במסגרת פשיטה משטרתית שנערכה על בתיהם של מספר עובדים בחברת החשמל, נמצא רכוש רב של החברה שנגנב ממחסניה. בעקבות תפיסת הציוד, חברת החשמל פרסמה בין גורמיה מכתב ובו שמות העובדים המדוברים. אחד השמות היה של עובד אשר לא נמצא אשם בגניבת ציוד. אי לכך, העובד הגיש כנגד חברת החשמל תביעה בגין הוצאת לשון הרע. בית המשפט קיבל את תביעתו וקבע כי הנתבעת תפצה את האחרון.

לשון הרע ותביעה על סך 50,000 שקלים

עובדות המקרה היו כדלקמן. חברת החשמל עובדת עם חברה הובלה. בשלב מסוים, עלה בקרב הנהלת חברת החשמל חשד כי נהגי חברת ההובלה גונבים ממנה רכוש. אי לכך, החברה ביקשה מהמשטרה לערוך חיפושים בבתי הנהגים. החיפוש אכן העלה רכוש גנוב של חברת החשמל כגון כבלי חשמל, גופי תאורה, מקדחות ועוד. קצין הביטחון של חברת החשמל במחוז חיפה שלח בעקבות כך מכתב לקצין הביטחון הארצי. במכתב, קב"ט חיפה תיאר את מהלך הפשיטה לרבות תוצאות הרכוש שנמצא ושמות הנהגים.

במסגרת רשימת השמות, הופיע גם שמו של התובע. התובע, אשר לא נמצא אשם בגניבה, הגיש כנגד חברת החשמל תביעה על סך 50,000 שקלים. לדבריו, פרסום שמו במכתב לא תאם את האמת והיווה הוצאת לשון הרע כנגדו. כמו כן, התובע הוסיף כי חברת החשמל פעלה במהלך הפרסום בחוסר תום לב וחוסר סבירות. הודגש כי הצגתו של אדם כחשוד בפלילים ללא עילה הינה ללא ספק הוצאת דיבה ופגיעה בשם הטוב.

הנתבעת טענה כי היא פעלה בהתאם למידע מודיעיני מוצק שהיה בו כדי לבסס את החשדות הפליליים כנגד התובע. בכל אופן, חברת החשמל הוסיפה כי פרסום המכתב לא עלה כדי עילה לתשלום פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, וזאת משום שהוא הופץ בקרב גורמים פנימיים בנתבעת. חברת החשמל הוסיפה כי הפרסום נעשה בתום לב, ומתוך מטרה של הנתבעת להגן על נכסיה מפני גניבות ומעשים פליליים.

כפי שצוין לעיל, בית המשפט מצא לנכון לקבל את התביעה. השופט, אברהים בולוס, כתב בפסק הדין כי די בכך שמכתב אשר הציג את התובע כ"גנב" על לא עוול בכפו (או לפחות בהעדר הוכחה) הגיע לידיו של אדם זולת התובע בכדי להוציא לשון הרע. נקבע כי לא הייתה כל רלבנטיות לכך שהמכתב נשלח במסגרות פנימיות ולא פורסם במעגלים רחבים עוד יותר. טענותיה של חברת החשמל בנוגע לתום ליבה נדחו אף הן בבית המשפט. בולוס קבע כי חברת החשמל פרסמה את המכתב מבלי לבחון היטב את שמות הנהגים ולבדוק האם ביתם נמצא רכוש גנוב - אם לאו. בסופו של דבר, נפסקו לטובתו של התובע פיצויים בסך 8,000 שקלים. כמו כן, נקבע כי חברת החשמל תשלם לתובע הוצאות משפט בשיעור 2,000 שקלים נוספים.

לסיכום, בטרם המעסיק מפרסם ברבים כי עובד מסוים ביצע מעשים פליליים במסגרת עבודתו, שומה עליו להיות בטוח בנכונות טענותיו. פרסום זריז ובלתי מחושב עלול לעלות למעסיק בתביעת לשון הרע.