תביעה בגין אי הפרשה של כספים למבטחים בניגוד להסכם קיבוצי

דרגו את המאמר

(חי') 846/07 תעא (חי') 846-07‏

אדם אשר הועסק במשך כעשר שנים בחברה העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק הגיש תביעה כנגד מעסיקתו בגין העדר ביטוח לקרן פנסיה יסוד של "מבטחים". התובע טען כי על יחסי העבודה בין הנתבעת לבינו חלו הוראות צו ההרחבה הכללי בתעשייה, במלאכה ובתחנות דלק מיוני 1966. אי לכך, לדבריו, היה על הנתבעת להפריש 6% משכרו לקרן מבטחים. הנתבעת טענה כי צו ההרחבה לא חל עליה.

במסגרת פסק הדין נדונה אפוא השאלה - האם הנתבעת, בתור עסק לייצור מוצרי פלסטיק - הפעילה מפעל אשר היה בגדר "תעשיה". הלכה פסוקה היא כי "ייצור" הינו מונח אשר יש לפרש אותו במשמעות רחבה, וזאת תוך ניסיון למנוע מצב שבו פעולה כלכלית מסוימת תוצא מגדר תשעת הענפים אשר לפיהם מסווגת כל הפעילות התעשייתית במשק.

      קראו עוד בתחום:

• בית הדין לעבודה ביטל החלטה של וועדת עררים לגבי קרן פנסיה
• פיטורים משיקולים לא ענייניים בגין תלונות על אי הפרשה לפנסיה?
• תביעת גמלאים כנגד קרן מבטחים בגין חישוב קרן פנסיה שלא לפי התקנון

בית הדין לעבודה הדגיש כי במציאות התעשייתית כיום, אין כל סיבה לכך שמפעל אשר פעילותו הינה בכך שהוא מרכיב חלקים אשר יוצרו במקומות אחרים לשם יצור מוצר מוגמר, לא יוגדר כ"תעשיה". כמו כן, נקבע כי כל מפעל אשר עוסק בייצור צריך להיות מסווג כ"תעשיה", וזאת ללא קשר להיקף הייצור והאמצעים הננקטים במפעל.

במקרה דנן, החברה הנתבעת, אשר העסיקה את התובע, העידה על עצמה בכתב ההגנה כי היא "עוסקת בייצור מוצרי פלסטיק". מנהלת הנתבעת, במסגרת תצהירה הראשי, מסרה כי "הנתבעת הינה חברה בעלת בית מלאכה אשר עוסק בייצור מוצרים שונים מפלסטיק". דברים דומים באו לידי ביטוי גם במסגרת עדותה של האחרונה בבית הדין לעבודה. כאשר היא נשאלה האם היא מסכימה שמפעלה "עוסק בייצור", היא ענתה "אנו תעשייה אשר עוסקת בייצור מוצר סופי". בית הדין לעבודה קבע כי מהדברים הנ"ל עלה שהנתבעת הינה מפעל אשר עוסק בייצור והוא בגדר תעשייה. אי לכך, נקבע כי צו ההרחבה הכללי בתעשייה בנוגע לפנסיית יסוד, חל על הנתבעת ועל התובע.

התיישנות?

לאחר הכרה בתחולת צו ההרחבה, עלתה השאלה האם חלק מתביעתו של התובע התיישנה. התובע הגיש את תביעתו לאחר כעשר שנות עבודה. לטענת הנתבעת, היה מקום לדחות את טענותיו של העובד לשעבר בדבר העדר ההפרשה לפנסיה, וזאת ככל שהדברים נאמרו בנוגע לתקופה שמעבר לשבע שנים ממועד הגשת התביעה.

עם זאת, טענת ההתיישנות לא מצאה ביטוי במקרה דנא בכתב ההגנה. סעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע כי אין להידרש לטענת התיישנות אשר לא הועלתה על ידי הנתבע ב"הזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". אי לכך, בית הדין לעבודה דחה את טענת ההתיישנות וקבע כי התובע היה זכאי להפרשי הפנסיה בעבור כל תקופת עבודתו. על מנת לפצות את התובע בעבור אי ההפרשה כדין, הפרשי הפנסיה חושבו על בסיס שכר עבודתו האחרון (165 ₪ ליום).