האם קביעת גיל פרישה שונה לנשים ולגברים מהווה הפליה?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

בג"צ 104/87 נבו נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד(4) 749

עובדות :

העותרת, שהועסקה שנים רבות בשירותה של המשיבה, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והיא קיבלה עם הגיעה לגיל 60הודעה לפיה עליה לפרוש מן העבודה. ההודעה ניתנה מכוח סעיף 6 לחוק הפנסיה לעובדי המשיבה, שם נקבעו תנאי הפרישה של עובדי המשיכה. לפי האמור בסעיף 6, גיל הפרישה לפנסיה הוא 65 שנה לגבר ו- 60 שנה לאישה.

בית הדין האזורי לעבודה, אליו פנתה העותרת, דחה את תביעתה להכריז על סעיף 6 כעל סעיף מפלה שאין לנהוג על-פיו. ביה"ד הארצי לעבודה דחה ברוב דעות את ערעורה של העותרת. מכאן העתירה.

העתירה נסבה על השאלות הבאות:

• 1. האם קביעת גיל פרישה שונה לנשים ולגברים מהווה הפליה בעבודה; כיצד תפורש כוונת המחוקק לעניין גיל פרישה, כאשר קיימת, בחוקים סוציאליים שונים הקשורים בזכויות פרישה, הבחנה בין גברים לבין נשים;
• 2. מהי ההשלכה של חקיקת חוק גיל שווה לעובדת ולעובד בפרישה מעבודה, תשמ"ז-1987, על העתירה; האם ראוי שערכאה שיפוטית תתערב בהסכם עבודה; האם על בג"צ להתערב בהחלטת ביה"ד הארצי לעבודה; מהו הסעד הראוי להינתן בעתירה
  ההלכה:
  

ההלכה

ההפליה היא נגע היוצר תחושת קיפוח ותיסכול. היא פוגמת בתחושת השייכות ובמוטיבציה החיובית להשתתף בחיי החברה ולתרום לה. יש להבדיל תמיד בין הפליה פסולה לבין הבחנה מותרת. עקרון השוויון משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני-אדם אשר אין קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוואנטיים לאותה מטרה.

על-מנת לברר אם סעיף 6 לחוק הפנסיה של עובדי המשיבה הוא סעיף מפלה, יש לבוחנו לאור השאלה, אם קיימת מטרה לגיטימית, שלצורך הגשמתה ההבחנה בין המינים הינה רלוואנטית ההבחנה בין המינים לעניין גילאי הפרישה אכן מהווה הפליה. עיגון ההבחנה המפלה בין גברים לבין נשים לעניין גיל הפרישה יש בו כדי לחזק את התפיסה שנשים אינן יכולות להיות שוות בשוק העבודה, ובפועל יש בכך כדי לפגום בשוויון ההזדמנויות של נשים הפרישה המוקדמת של האישה אינה מהווה העדפה חיובית:ויש לה השלכות אישיות -נפשיות וחברתיות שליליות, יש לה השלכות כלכליות שליליות ועלולה להיות לה השלכה אף על מסלול הקריירה בתקופה הקודמת לפרישה לגימלאות.

(אליבא דשופטת ש’ נתניהו): ההפליה בכפיית פרישתה של אישה מעבודתה בגיל מוקדם מאשר גבר מתבטאת לא רק בהפסד הכספי, הגרם לה על-ידי הוצאתה לפרישה בגיל צעיר יותר, אלא גם, ובעיקר, בכך שנמנע ממנה, דווקא בגיל שבו היא פנויה יותר לכך, להגיע להישגים, להשלמה ולפריחה במימוש כישוריה וכישרונותיה השונים .אין למצוא פגם במתן האופציה לאישה לפרוש בגיל 60, אך אין הצדקה להסדר, אשר על פיו מחויבת האישה לפרוש לגימלאות, כאשר גבר, המועסק באותה עבודה וגילו זהה לגילה, רשאי להמשיך בעבודתו כאשר באה לפני בג"צ בעיה פרשנית, רשאי הוא, ואף מחובתו הדבר, לעגן את חירויות היסוד ולפרש לאורן את הסוגיות המשפטיות המובאות לפניו.

גישה זו נכונה כל עת שיש לשקול שני חוקים אשר תיתכן סתירה ביניהם, אלא שבנסיבות דנן יש ליתן יתר משקל לכף המאזניים הנושאת את חוק שיווי זכויות האשה, תשי"א- 1951 חוק שיווי זכויות האשה מצהיר על ערך, אשר מן הדין שיקיף את כל מערכת המשפט; על-כן, מקום שלא נקבע מפורשות דבר הסותר חוק זה, הרי יש להעדיף פירוש לחוק התואם את עקרון השוויון בין המינים פרישה מעבודה הינה בגדר "פעולה משפטית" כאמור בסעיף 1לחוק שיווי זכויות האשה. זהו מעשה אשר בעקבותיו משתנה מעמדו של אדם, וכן משתנות זכויותיו וחובותיו.