כיצד יפסוק בית הדין לעבודה כאשר לא הוכחה הסכמה מפורשת לשעות נוספות גלובליות?

דרגו את המאמר

האם הכללת שעות נוספות הכלולות בפרמיה למרות העדר הסכמה מפורשת?

תע"א 1232-10

הכללת שעות נוספות גלובליות, במסגרת רכיבי שכר אחרים, אפשרית מבחינת הדין הקיים רק במקרים בהם ישנה הסכמה מפורשת לכך מצד העובד. להלן דוגמא לתביעתו של נהג משאית, אשר היה מועסק בחברת הובלות במשך כשנה, לתשלום בגין פרמיה בה הכליל המעסיק גם שעות נוספות.

על פי העובדות המוסכמות בין הצדדים, בעת תחילת ההעסקה, סוכם בחוזה עבודה בין התובע למעסיקו כי בנוסף לשכר היסוד אשר ישולם לו, הראשון יקבל גם פרמיה בשיעור של 10% ממחזור ההכנסות של המשאית אשר תופעל על ידו. התובע טען כי הוסכם על שכר של 4,000 שקלים נטו, ללא קשר למספר הימים בחודש בהם תופעל המשאית. לדבריו, הובטחה לו, בנוסף, פרמיה בשיעור של 10% ממחזור ההכנסות של המשאית.

      קראו עוד בתחום:

• הפרשי שכר בגין אי תשלום שעות נוספות למנהל תחנת דלק
• תשלום גמול שעות נוספות גם לדרג ביניים
• שעות נוספות של מתמחים בלשכת שופט לא אושרו - לא יתוגמלו בגין שעות נוספות
• שעות נוספות משרה חלקית

התובע טען כי בארבעה חודשים שולם לו שכר על בסיס יומי, ולא על בסיס חודשי. כמו כן, נטען כי הפרמיה אשר שולמה לו שולמה באופן "שרירותי", בשונה מהסיכום, וזאת למרות בקשתו לקבל לידיו דו"חות המפרטים את מחזור ההכנסות של המשאית. התובע ביקש, במסגרת התביעה, להורות לחברה להמציא עבורו את הדו"חות הנ"ל.

הנתבעת טענה כי יש לדחות טענות אלה. בכתב ההגנה נכתב כי סוכם על שכר בסיס בסכום של 4,000 שקלים נטו, אשר ייגזר מהיקף ימי העבודה החודשי. כמו כן, בנוגע לרכיב הפרמיה, החברה טענה כי הפרמיה המוסכמת שולמה לפי הסיכום, בכל תקופת העבודה. מנהל החברה העיד כי על פי הסיכום שנערך בין התובע לבינו, הפרמיה הייתה אמורה להיות משולמת כ"סכום גלובלי הכולל תמורת שעות נוספות וזכויות עובדים נלוות".

פערים משמעותיים בכל חודש

בית הדין ציין כי הסיכום לא נסתר במהלך העדויות, אך מדובר היה במהלך שלא תאם את הדין הקיים. בפסק הדין צוין כי אכן ניתן "לשלם לעובד זכויות מסוימות הנובעות ממעמדו, במסגרת סכום גלובלי". עם זאת, תשלום כאמור צריך להיות כפוף להסכמה מפורשת מצידו של העובד. כמו כן, דבריו של המנהל לא הוכיחו את קיומן של כל הזכויות אשר "נכללו" בסכום המדובר.

זאת ועוד, בית הדין לעבודה בחן תלושי משכורת של התובע וניתן היה לראות בחלקם התייחסות לזכויות של העובד כגון שעות נוספות ואש"ל, בנפרד מרכיב הפרמיה. כאשר נשאל המנהל אודות הפירוט בתלושים, ענה האחרון כי רואה החשבון שלו ערך את תלושי המשכורת. רואה החשבון לא הגיע למתן עדות בבית הדין במסגרת התביעה. בית הדין קבע כי אי הבאת רואה החשבון, פעלה לרעתה של החברה הנתבעת.

במילים אחרות, השונה בתלושי השכר, בנוגע לרכיב הפרמיה (כאשר במקרים מסוימים הופיעו רכיבים נוספים של תשלום אש"ל ושעות נוספות) חיזק אפוא את המסקנה כי יש לבחון בפירוט את זכאותו של התובע לפרמיה בכל חודש וחודש. בית הדין פנה לאמוד את היקף הפרמיה אשר הייתה מגיעה לעובד בהתאם להשוואת סכום הפרמיה ששולמה בפועל, לבין סכום הפרמיה שהיה מגיע לו מבחינת הסיכום הראשוני.

יצוין כי החברה סיפקה את דו"חות היקף עבודת המשאית, והדבר הוכיח באופן ברור כי הפרמיה לא שולמה כנדרש ועל פי הסיכום. בחינת הסכומים אשר שולמו לתובע בפועל, לעומת היקף עבודת המשאית, העלתה פערים רבים בכל חודש וחודש (החל מ-109 שקלים בחודש מסוים, עד כ-5,000 שקלים בחודש אחר). בסופו של היום, נקבע כי התובע זכאי להשלמת שכר בסך של כ-22,000 שקלים.