ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על גובה הפיצויי בגין פיטורים שלא כדין

דרגו את המאמר

הגדלת הפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע כדין בבית הדין הארצי

במסגרת ערעור אשר הוגש לבית הדין הארצי לעבודה, התקבלה טענתו של אדם אשר פוטר שלא כדין ללא שימוע להגדלת סכום הפיצויים המגיע לו בגין הפרה זו של דיני העבודה. התובע טען כי שיחת השימוע אשר נערכה לו הייתה שיחה קולקטיבית במסגרתה רוכזו כלל העובדים בפרויקט בו הוא היה מועסק ונאמר להם שיחסי העבודה בינם לבין החברה עומדים להסתיים.

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה ופסק לטובתו של המערער פיצויים בסך 7,000 שקלים. המערער, לעומת זאת, עתר לתשלום משכורת של חצי שנה – 127,000 שקלים. אי לכך, הוגש על ידו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בנוגע לגובה הפיצויי.

      קראו גם בתחום זה:

• כיצד מחשבים פיצויים כספיים בעקבות פיטורין ללא שימוע?
• החזרת עובד לעבודתו מהשעיה בעקבות אי עריכת שימוע כדין
• האם שיחת פיטורים יכולה להיות שימוע לפני פיטורים?
• פיטורי צמצום - זכויות העובדים
• האם עובד ותיק אשר פוטר ללא שימוע כדין יזכה לפיצויים?

בית הדין האזורי קבע כי המערער פוטר תוך הפרת זכות השימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טיעוניו כנגד הפיטורים. טענתו של המערער לכך שפיטוריו היו מעשה עשוי התקבלו במסגרת פסק הדין בבית הדין האזורי. עם זאת, בית הדין לעבודה לא קיבל את הסכום אשר נתבע על ידי התובע במסגרת תביעה זו – חצי שנת שכר מלאה.

בפסק הדין נכתב כי לא בכל מקרה בו זכות השימוע מופרת, די בהפרה זו בלבד כדי לזכות עובד בפיצויי כספי עקב הפרת חוזה עבודה. השופטים בבית הדין האזורי הוסיפו כי לא מדובר בפיצויי בגין נזק שאינו ממוני אלא בנזק ממוני שהינו הפסד השתכרות צפוי (אשר ייתכן ושימוע שנערך כדין היה יכול למנוע אותו).

כמו כן, נכתב כי ישנן נסיבות מסוימות בהן הפרת זכות הטיעון תסב לעובד עוגמת נפש, בין אם בשל תרומה מיוחדת שתרם למעסיק, ובין אם מדובר בהעסקה רבת שנים. הלכה פסוקה היא כי זכות השימוע מהווה נדבך חיוני בעיבוד החוויה הנפשית של העובד, ושאובדן מקום עבודה טומן בחובו עוגמת נפש קשה מנשוא.

עובד אשר היה מועסק 20 שנה זכאי לפיצויי גבוה יותר

השופטים ציינו כי בנסיבות העניין, בהן מדובר בעובד אשר היה מועסק בנתבעת כ-20 שנה, הפרת זכות השימוע מבחינתו מקימה גם עילה לפיצויי בגין עוגמת הנפש. לפיכך, נפסק כי למרות שהוכח שמתן זכות השימוע לא היה יכול למנוע את הפיטורים הצפויים, אשר נעשו כתוצאה מהליכי התייעלות שכללו צמצום עובדים רבים, יש לזכותו בפיצויים.

בבית הדין האזורי, השופטים העמידו את סכום הפיצויים על 7,000 בלבד וזאת בעקבות העובדה שמיד לאחר הפסקת עבודתו של התובע במקום העבודה הנוכחי, התחיל הוא לעבוד במקום עבודה חדש. המערער טען כי הפיצוי איננו הולם וזאת מאחר והוא אינו מגיע אפילו כדי משכורת חודשית אחת (שכר של 25,000 שקלים). לעומת זאת, המשיבה טענה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לפסוק עבור המערער פיצויי, קל וחומר כאשר למרות העדר השימוע הוא יכול היה להשמיע טענותיו בפני חברי ההנהלה (מתוקף תפקידו הבכיר).

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי המשיבה המשיכה לטעון פיטוריו של התובע היה משיקולים סבירים וענייניים ובמסגרת צמצומים מוכחים שנעשו בחברה. כמו כן, החברה טענה כי הייתה בקשיים כלכליים אשר היו ידועים למערער עובר לפיטוריו. לטענתה, פעלה היא בתום לב ובהגינות כלפי המערער ועל כן אין לחייבה בפיצויי בגין אי עריכת שימוע כנדרש.

בית הדין הארצי לעבודה דחה טענות אלה וקבע כי בהתחשב בנסיבות המקרה הנדון, יש להעמיד את הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין לעובד על שכר משכורת אחת – 25,669 שקלים. החלטה זו התקבלה בבית הדין הארצי מכמה טעמים.

ראשית, הפיטורים נעשו אמנם משיקולים ענייניים וסבירים במסגרת צמצומים על רקע של קשיים כלכליים. יחד עם זאת, הפיטורים לא נעשו במסגרת של 'שיחת פיטורים' אלא במסגרת של שיחת עדכון של כלל עובדי הפרויקט. שיחה קולקטיבית שכזו, בשונה אולי מ'שיחת פיטורים' פרטנית, לא אפשרה למערער להעלות טיעונים פרטניים בהקשר ליישום כוונת הפיטורים.

כמו כן, הפגם שנפל במקרה זה אינו נוגע לפגם כזה או אחר בשימוע, אלא לאי קיומו של השימוע. זאת ועוד, השופטים ציינו כי החברה הייתה צריכה לקחת בחשבון שמדובר באדם שעובד תחתיה למעלה מ-21 שנה והינו בעל וותק ומעמד של עובד בכיר. אי לכך, היה מקום לשמוע את טענותיו ולהקדיש להם זמן ומחשבה.