האם ישולמו דמי אבטלה או שמא מדובר בבעל שליטה בחברת מעטים?

דרגו את המאמר

התקבלו 7 דירוגים בציון ממוצע: 3.1 מתוך 5

(ת"א) 1625/10 בל (ת"א) 1625-10‏

חוק הביטוח הלאומי קובע כי הזכות לדמי אבטלה איננה נתונה לבעל שליטה בחברת מעטים. סעיף 32 לפקודת מס הכנסה קובע כי בעל שליטה הינו מי שמחזיק בלפחות מ-10% ממניות החברה. חברת מעטים מוגדרת בסעיף 76 לפקודה כחברה אשר נשלטת על ידי 5 אנשים לכל היותר. כפי שצוין לעיל, המחוקק קבע בחוק הביטוח הלאומי כי בעל שליטה בחברת מעטים לא זכאי לקבל מהמדינה דמי אבטלה וזאת מתוך ההנחה שדינו כדין עצמאי.

      קראו עוד על דמי אבטלה:

• העובדת פוטרה מבלי שידעה על כך במהלך חופשת לידה - תפוצה באלפי שקלים
• מתלמדת שלא קיבלה שכר, תהיה זכאית לדמי אבטלה
• המוסד לביטוח לאומי מפרסם - ירידה במבקשי דמי אבטלה
• וועדת הכנסת החליטה - תורחב תקופת הזכאות לדמי אבטלה
• דמי אבטלה לאחר חופשת לידה

המקור להעדר הזכות נעוץ בחשש מכך שבעלי שליטה בחברות מעטים יעשו מניפולציות שונות על מנת לזכות בדמי אבטלה, שלא כחוק וביתר. לדוגמא, דמי אבטלה נקבעים בהתאם לשכר העובד ביום פיטוריו. אי לכך, קיים חשש כי בעל שליטה בחברת מעטים "יקפיץ" את שכרו ואז יפטר את עצמו. דהיינו, המחוקק ביקש למנוע מצבים בהם בעלי שליטה בחברות מעטים ייצרו מצבי שווא המזכים אותם לכאורה בדמי אבטלה.

עובד קיבל מניות לצורך תמריץ

להלן דוגמא למקרה אשר זהו עניינו. אדם החל לעבוד בתור שכיר בחברה. בשלב מסוים, ולאחר שלוש שנות וותק, האחרון הפך לבעל 15% ממניות העסק. העובד לא השקיע מכספו בחברה, לא פעל בשמה כבעל מניות ומשכורתו הייתה נמוכה מהנהוג בשוק העבודה המדובר (10,000 ₪ ברוטו). למעשה, מלבד האחזקה הרשמית במניות, העובד נשאר שכיר "פשוט" הכפוף לבעלי המניות האחרים. חוזה העבודה אף קבע כי החברה רשאית ליטול בחזרה את מניותיה ומדובר למעשה במעין תמריץ לעובד. בשלב מסוים, החברה נקלעה לקשיים והעובד פוטר. האם הוא היה זכאי לדמי אבטלה?

הביטוח הלאומי טען כי אין מקום לשלם למבוטח דמי אבטלה וזאת בשל היותו בעל מניות בחברת מעטים. מנגד, המבוטח טען כי הוא לא היה בעל מניות אמיתי אלא מדובר במניות שניתנו לו במסגרת תמריץ בעבודה. התובע הדגיש כי הוא היה שכיר בעסק ולא היה ערב בשום שלב לחובות החברה. בית הדין לעבודה ביכר את גרסתו של העובד וקבע כי הוא היה זכאי לדמי אבטלה לאחר פיטוריו. השופטים הדגישו את עדותו המהימנה של בעל המניות העיקרי בחברה אשר אמר כי המניות ניתנו לעובדים בתור תמריץ והחברה החזיקה בזכותה ליטול אותן בחזרה לכשתראה לנכון.

בית הדין לעבודה קבע כי המקרה המדובר לא נכנס בגדרי כוונתו של המחוקק להחריג בעלי מניות מזכותם לקבל דמי אבטלה. הודגש כי רישום המניות של התובע ברשם החברות היה "רישום דקלרטיבי" ולא היה ברישום זה כדי להעיד על מהותן של המניות. לא זו אף זו, בפסק הדין צוין כי כל מבחני הפסיקה מבחינת התקיימותם של יחסי עובד מעביד בין התובע לבין החברה התקיימו במקרה דנן.

1. התובע ביצע עבודה אשר הוא קיבל בעבורה תמורה ושכר חודשי.
2. מנהלי התובע פיקחו באופן רציף על עבודתו.
3. התובע לא החזיק במעמד של מנהל ולא היה בעל שליטה בחברה.
4. הוא לא היה שותף בתזרים החשבוני של החברה ולא היה חשוף לרווחיה ו/או הפסדיה.
5. התובע לא נכח בישיבות דירקטוריון ואף החברה ראתה בו כעובד ותו לא.