בונוס שנתי לאחר פיטורים, האמנם?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תשלום בונוס שנתי לאחר פיטורים, האמנם?

חוזה העבודה אשר נחתם בין עובד לבין חברה קבע כי העובד יהיה זכאי לבונוס שנתי על פי החלטות מועצת המנהלים של החברה. התובע טען כי בכל שנות עבודתו, למעט בשנת 2003 (אז ויתרו כל מנהלי הנתבעת על הבונוס בשל מצבה הכלכלי של החברה), קיבל הוא בונוס שנתי יחד עם כל עובדי הנתבעת.

לדבריו, לאחר פיטוריו בדצמבר 2005, לא זכה הוא לבונוס השנתי עבור שנה זו. התובע טען כי חלוקת הבונוס נעשתה באופן הבא – מועצת המנהלים הקצתה סכום כסף לבונוס לעובדים, ומנכ"ל הנתבעת חילק את הבונוס בין מנהלי החברה השונים.

התובע הוסיף כי חרף העובדה שעבד הוא במשך כל שנת 2005, ולמרות שכל המנהלים הבכירים האחרים זכו לבונוס בגין עבודתם בשנה זו, לא קיבל הוא את הבונוס המיוחל. לא זו אף זו, התובע טוען כי מנכ"ל הנתבעת הבטיח לו באופן מפורש את הבונוס. מנכ"ל הנתבעת טען בבית הדין לעבודה כי קבע הוא מדיניות בחברה שעובד או מנהל אשר עוזב את העבודה, איננו זכאי לבונוס כספי. כמו כן, המנכ"ל הוסיף כי הבונוס ניתן, כך או כך, על בסיס שיקול דעתו.

האם הסעיף בחוזה העבודה מחייב?

פרשנות חוזה עבודה נעשית בבית הדין לעבודה על פי נסיבות המקרה לגופו ותוך בחינת כוונת הצדדים החתומים להסכם. הפרשנות הראשונה אשר יש ליתן לחוזה עבודה הינה פרשנות סובייקטיבית בהתאם לאומד דעתם של הצדדים. במקרים בהם ישנה מחלוקת לגבי עמדותיהם של הצדדים להסכם, נדרש בית הדין לעבודה לבחון את הנסיבות האובייקטיביות הרלבנטיות למקרה.

      קראו עוד בתחום:

• כיצד מחשבים פיצויי פיטורים כאשר השכר מורכב גם מבונוסים?
• בונוסים לעובדים בעקבות פטנטים, האמנם?
• תביעה לקבלת בונוס על פי חוזה עבודה לאחר התפטרות
• האם בונוס או פרמיה יכללו בחישוב פיצויי פיטורין?

בפסק הדין בעניין הבונוס הנ"ל, נדרש בית הדין לעבודה ליצוק תוכן לפרשנות חוזה העבודה בין הצדדים. מצד אחד, הבונוס אמור להינתן לעובד על בסיס החלטה של מנכ"ל החברה. עם זאת, במרוצת השנים ניתנו בונוסים לכלל המנהלים (פרט לשנה אחת ובשל מצב כלכלי). כמו כן, מנהלים בכירים בדרגה מקבילה לזו של התובע זכו לבונוס בגין עבודתם בשנת 2005.

נתונים אלו, היינו התנהגותם של הצדדים במהלך השנים, לימדו את בית הדין לעבודה על הפרשנות שנתנו הצדדים לסעיף 10.3 להסכם. ההחלטה העקרונית בדבר תשלום בונוס לשנה מסויימת הייתה בידי מועצת המנהלים ואילו ההחלטה הנוגעת לכל אחד מהעובדים הבכירים – מי יקבל בונוס ובאיזה סכום – היתה בגדר סמכותו של המנכ"ל.

"פשיטא שסמכות זו של המנכ"ל כפופה להתנהלות סבירה בתום לב ובדרך המקובלת", נכתב בפסק הדין, "העובדה כי התובע קיבל במהלך כל שנות עבודתו – למעט שנה אחת – בונוס שנתי, יוצרת נוהג מחייב הנקלט לחוזה העבודה בין הצדדים ומשליך על פרשנותו של הסעיף הרלוונטי".

לסיכום, בית הדין לעבודה קבע כי התובע זכאי לבונוס שנתי בעבור שנת 2005 וזאת בהתאם לנוהג אשר הושרש בחברה במרוצת השנים. השופטים ציינו כי טענתה של הנתבעת בדבר נוהג שלא לשלם בונוס לעובד אשר עוזב יכולה הייתה להתקבל. עם זאת, הנתבעת לא הציגה הוכחות לכך שלא שולם בונוס לעובד עוזב ונטל ההוכחה בדבר זה היה מונח על כתפיה.