דיני עבודה - תביעה לתשלום יתרת שכר עבודה

8

   

בתי הדין לעבודה

דמ 002253/07		בית דין א.לעבודה ת"א
10/06/2007	תאריך:	כבוד הרשמת מוניקה מרגלית	בפני:

 

 

 

	דניאל		בעניין:
התובע
	נ  ג  ד
	א.ד. מכונים להכשרה בע"מ
הנתבעת	הורוביץ ניר	ע"י ב"כ עו"ד

 

1.         עובדות ורקע כללי

            התובע, הגיש תביעה לתשלום יתרת שכר עבודה, הוצאות נסיעה ופיצויי הלנת שכר בגין עבודתו כמרצה במכללה בבעלות הנתבעת.

            הנתבעת בכתב ההגנה הכחישה את מועדי עבודתו של התובע וטענה כי שילמה לתובע השכר במלואו. עוד נטען כי השכר שולם לתובע במועדים עליהם סוכם בין הצדדים. אין לחייב, לטענתה, בפיצויי הלנת שכר בנסיבות בהן זכאותו של התובע לתשלום היתה שנויה במחלוקת.

            מוסכם כי התובע כהן כמרצה בסניפיה השונים של הנתבעת, בשכר של -.120 ₪  לשעה, בחודשים 6/06 עד 9/06 עד להפסקת עבודתו ע"י הנתבעת.

אין מחלוקת כי התמורה שולמה לתובע עפ"י דווחיו אחת לחודש בתלושי שכר במועדים שצויינו בנספח לכתב התביעה, "דרישה לפיצויי הלנת שכר".

השאלות השנויות במחלוקת:

(א)       זכאותו של התובע ליתרת שכר עבודה, כפועל יוצא מהמחלוקת

            בשאלת ביצוע עבודה ע"י התובע בחודש 10/06.

(ב)       זכאותו של התובע לפיצויי הלנת שכר.

            אדון בהן אחת לאחת.

 

2.         יתרת שכר עבודה

            על-פי הוראת סעיף 32 לחוק בתי הדין לעבודה, בית הדין אינו קשור בדיני הראיות בהליכים אזרחיים. אף על פי כן ההלכה היא שבית הדין קשור בעקרונות שבדיני הראיות, ביניהם נמנה הכלל ש"המוציא מחבירו עליו הראיה". על פי כלל זה נפסק כי "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" (דב"ע נד/ 23-3 חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פד"ע, כ"ו, 547), והכוונה היא כי עליו להרים את נטל השכנוע או לעמוד בחובת הראייה או שניהם גם יחד.

            במקרה דנן, התובע העיד בדיון כי לימד בפועל 6 שעות הוראה בחודש 10/06 ובנוסף היה אמור ללמד 3 שעות אשר בוטלו בהודעת מנכ"ל הנתבעת יורם זיו שעות אחדות לפני השיעור, לפיה ויתר על שירותיו המקצועיים של התובע.

            מנכ"ל הנתבעת, קונסטנטין דניאל, העיד מנגד כי בחודש 10/06 לא התקיימו לימודים במכללה וכי הדו"ח שהגיש התובע בגין שעות עבודתו, כביכול, במהלכו לא אושר. עוד הוסיף העד וציין כי ברישומי הנתבעת צויין כי היום האחרון לעבודתו של התובע היה 31.9.06.

            לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר התיק ביכרתי את גירסת הנתבעת. עיון בדף מלוח השנה הרלבנטי מראה כי שניים מתוך שלושה המועדים בגינם תבע התובע שכר עבודה, ימים 9.10.06 ו- 11.10.06, חלו בחול המועד סוכות.

            למרות שהתובע העיד בדיון: "יתכן שהמכללה היתה סגורה בחול המועד סוכות" – מצא לנכון באופן תמוה לעמוד על התביעה לתשלום שכרו בגין מועדים אלה.

            זאת ועוד. התובע דורש שכר תמורת  יום 11.10.06 במהלכו כלל לא עבד, גם לטענתו, עקב ההודעה שקיבל על הפסקת עבודתו, כטענתו.

            אשר ליום 4.10.06 החל בין יום הכיפורים לחג הסוכות, למרות שהוצע לתובע בדיון תשלום לצורך הסדר פשרה  - ההצעה נדחתה ע"י התובע.

            לאור האמור, מששולם לתובע מלוא שכר עבודה עד סוף חודש 9/06, עובדה שאינה שנויה במחלוקת, זאת בהתאם לתקופת עבודתו כמצויין באישור העסקתו מיום 15.5.07 ובטופס 106 שהוגש על ידו לתיק, ולאור  העדר תשתית ראייתית מהימנה לביצוע עבודה ע"י התובע בחודש 10/06 – דינה של התביעה ליתרת שכר עבודה להדחות.

 

3.         פיצויי הלנת שכר

            אין מחלוקת כי תשלום שכרו של התובע בוצע במועדים 25.7.06; 31.8.06; 27.9.06 ו- 27.10.06 בגין ארבע חודשי עבודתו של התובע מ- 6/06 עד 9/06 כפי שלא נסתר בדיון. התובע דורש בתביעתו פיצויי הלנת שכר מיום 10 לכל חודש עד מועד ביצוע התשלומים בפועל.

            ב"כ הנתבעת טען לראשונה בדיון כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. טענה זו מעוררת תמיהה, כשלעצמה, בנסיבות בהן הנפיקה הנתבעת לתובע אישור העסקה מיום 15.5.07; טופס 106 ותלושי שכר.

לא בכדי לא נכללה הטענה בכתב ההגנה, כמו גם במכתב תשובה במענה לדרישת התובע לקבל פיצויי הלנת שכר מיום 19.12.06, נספח לכתב התביעה.

            זאת ועוד. מנהל הנתבעת בעדותו אבחן בין מרצים נותני חשבוניות אשר מקבלים התמורה לשירותיהם לאחר 60 יום ממועד הגשת הדוחות, ואחרים כדוגמת התובע, אשר מקבלים שכרם תוך 30 יום בלבד.

            המסקנה המתבקשת מהמכלול היא שהטענה בענין העדר יחסי עובד-מעביד דינה להדחות.

            הנתבעת טענה, כמו כן, כי התובע הסכים בהתנהגותו לעיכוב בתשלומים. לראיה, המשיך את עבודתו במכללה.

            טענה זו נסתרה בעדות התובע, אשר העיד בדיון כי היה "רודף קשות" אחרי המערכת בדרישה לתשלום שכרו עד ה- 10 לחודש ועורר בנושא זה ויכוחים קולניים עם מנכ"ל הנתבעת.

            נסיונה של הנתבעת להתגונן בטענה לפיה עוכבו, כביכול, דווחיו החודשיים של התובע בגין שעות עבודתו לא נתמך בראיות או בפרטים על מועדי הדווחים.

            לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני קובעת:

            חוק הגנת השכר נועד להגן על נורמות מינימליות של התנהגויות בין עובד למעביד. זהו אמצעי קיצוני ביותר נגד איחור בתשלום שכר עבודה או פיצויי פיטורים, ומטרתו ליצור מצב לפיו לא יהיה כדאי למעביד מבחינה כלכלית לעכב תשלומים. לפיכך, ביה"ד מוסמך להפחית או לבטל את פיצויי הלנת שכר, בנסיבות בהן לא שולם השכר בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה, או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב שיש בהם ממש, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו. על ביה"ד להפעיל שיקול דעתו תוך התחשבות בנסיבות בתום לב של הצדדים ובתכלית החקיקה.

            במקרה דנן, בסיטואציה שבה מקובל היה לשלם שכר למרצים במכללה תוך 30 יום ממועד הגשת דיווחיהם, כפי שהובהר בדיון, המחלוקת בשאלת הסכמתו של התובע לאופן התשלום והמחלוקת המסופקת בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, מצד אחד, וההלנות החוזרות ונשנות של שכרו של התובע במשך 4 חודשים, מהצד האחר – הגעתי למסקנה כי התובע זכאי לפיצויי הלנת שכר ואולם בשיעור מופחת.

            מדובר בזכות מכח חוק מגן, אשר אינה ניתנת לויתור.

הסכומים ייפסקו לתובע.

 

4.         סוף דבר

            לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעת, א.ד. מכונים להכשרה בע"מ, תשלם לתובע פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור 50% מהקבוע בדין לפי הפירוט הבא:

(א)       על שכר חודש 6/06 בסך -.2,194 ₪ -            מיום 10.7.06 עד 25.7.06.

(ב)       על שכר חודש 7/06 בסך -.5,474 ₪ - מיום 10.8.06 עד יום 31.8.06.

(ג)        על שכר חודש 8/06 בסך -.4,679 ₪ - מיום 10.9.06 עד יום 27.9.06.

(ד)       על שכר חודש 9/06 בסך -.4,742 ₪ - מיום 10.10.06 עד יום 27.10.06.

            התשלום יבוצע תוך 15 יום ממועד קבלת פסה"ד.

            התביעה ליתרת שכר עבודה נדחית.

 

 

 

משהתקבלה התביעה בחלקה תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך -.300 ₪.

ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין.

            העתק מפסק-הדין יישלח לצדדים בדואר.

 

 

 

 

קלדנית: שרי חדד