מהי אחריות היורשים לאחר פטירת המעסיק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עובד שהועסק במשך לפחות שנה אחת רצופה אצל מעסיק שנפטר, זכאי לתשלום פיצויי פיטורין. העובד יכול לקבל את הפיצויים מקופת הגמל או מקרן הפנסיה שאליה הופרשו כספי הפיצויים, או מעיזבון המנוח.

בכל מקרה זכאי העובד לזכויות נוספות הנובעות מסיום יחסי עבודה, כולל: תשלום משכורת אחרונה, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה על התקופה שעבורה לא שולמו ופדיון חופשה שנתית, אשר בדרך כלל משולמים מתוך העיזבון, חוץ כספי פיצויים שהופרשו לביטוח הפנסיוני.

אם העובד זכאי לקבל פיצויים וכספים האחרים מהעיזבון, הוא הופך לנושה וזכאי לקבל את חלקו בהתאם לסדר הנשייה. ברוב המקרים אין אפשרות לתבוע באופן ישיר את היורשים, אולם אם אחד מקרובי המשפחה היה מעורב בהעסקתו של העובד באופן מלא, בית המשפט יכול להכיר בו כמעסיק ישיר, ולשם כך על העובד לתבוע את זכויותיו ישירות ממנו.

תביעה נגד בנה של מעסיקה שנפטרה

התובעת הועסקה על ידי המנוחה, אמו של הנתבע, כמנקה וכמבשלת. לאחר פטירת המעסיקה, הוגשה תביעה כנגד בנה, ובמסגרתה נתבעה שורת זכויות הנובעות מיחסי העבודה, לרבות: שכר, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו נדרש להכריע האם יש לחייב את הנתבע, בנה של המנוחה, בחובות הנובעים מהעסקתה על ידי אמו, בין אם כמעסיק של התובעת ובין אם בעילה משפטית אחרת.

על פי עובדות התביעה, התובעת בישלה עבור המנוחה במשך שעה בשבוע, ערכה עבורה קניות במשך שעה בשבוע וניקתה את ביתה במשך 6 שעות בשבוע אחת לשבועיים. כך שסך הכל עבדה עבור המנוחה במשך 20 שעות בחודש, שהן כ – 10.7% משרה. התובעת סיימה לעבוד עבור המנוחה, לאחר שהיא נפטרה. מטבע הדברים, מדובר בנסיבות שבהן לא ניתנה הודעה מוקדמת, על כן היא זכאית לפיצויי פיטורין ולתמורת הודעה מוקדמת. אולם, הנתבע טען כי אמו שילמה לתובעת פיצויי פיטורין בסוף כל שנת עבודה, אך לא הציג בפני בית המשפט כל אסמכתא לכך, על כן טענה זו נדחתה.

בית המשפט קבע כי התובעת זכאית לתשלום הפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. התובעת תבעה את הנתבע, שהוא בנה של המנוחה ואחד משני יורשיה, בטענה כי הוא טיפל בענייני המנוחה, היה אפוטרופוס שלה והיה מעורב אישית בהעסקתה.

מנגד טען הנתבע, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין התובעת ואינו חייב בתשלום זכויותיה, גם כיורש. לטענתו אמו לא הייתה חסויה, אלא עצמאית, צלולה וניהלה את ענייניה כראות עיניה. הנתבע מסר כי יחד עם אחיו, תמך כלכלית באמם וסייע לה, אך עזרה זו אינה הופכת אותו למעסיק של התובעת, אשר אישרה את גרסתו, שלפיה אמו המנוחה הייתה פעילה וצלולה והיא זו שניהלה את ענייניה.

הנתבע לא היה מודע לחוב של אמו כלפי התובעת

בנסיבות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לראות בנתבע כמי שהעסיק את התובעת. עם זאת נקבע כי אין מקום לדחות את התביעה כנגדו ועל פי הוראות הדין, עליו לשלם לתובעת את הסכומים שפורטו בפסק הדין עד לגובה חלקו בירושה כלומר 20,000 שקלים.

סעיף 128 לחוק הירושה קובע כי אם העיזבון חולק מבלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, כל יורש אחראי לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה, אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב בזמן החלוקה, הוא יהיה אחראי רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העיזבון. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהנתבע היה מודע לחובה של אמו כלפי התובעת, ואף הוכח שהיא ניהלה את ענייניה מול התובעת במשך שנים וחלק מהתקופה העסיקה אותה בניגוד לדעתו של הנתבע.

בית המשפט קבע כי המנוחה שילמה לתובעת את חבותה לפיצויי פיטורין מדי שנה, אך הנתבע לא ידע על החוב של המנוחה לתובעת בזמן חלוקת העיזבון. בנסיבות אלה, התביעה התקבלה באופן חלקי והנתבע חויב לשלם לתובעת סך של 20,000 שקלים, על חשבון הסכומים שלהם היא זכאית בגין עבודתה אצל המנוחה, בהתאם לסכום שהוכח כי ירש ממנה.

סע"ש 32935-11-16