תאונת עבודה פועל בניין, תביעה על סמך עדות יחידה

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

פועל בניין נתקל בפסולת באתר בנייה וכתוצאה מכך נפל ונפגע מאבן בעינו. בנסיבות אלו פנה אל בית משפט השלום בחיפה והגיש תביעה על סמך עדות יחידה נגד המעביד בגין נזקי גוף שאירעו לו במהלך עבודתו. הצדדים היו חלוקים בשאלת החבות ובשאלת גובה הנזק.

על פי עובדות התביעה, בפברואר 2015, התובע, יליד 1994, נפגע לטענתו בתאונת עבודה, במהלך עבודת בנייה בבניין שבו עבד בקומה העשירית. התובע סיים להכין טיט ובעודו צועד מספר צעדים באותה קומה, רגלו נתקלה בעצם כלשהו, כשהמקום היה רווי עצמים, אבנים ושברי בנייה, נפל ופניו נפגעו באבן. כתוצאה מכך נפגע בעינו השמאלית.

התביעה הוגשה נגד המעביד וחברת הביטוח שלו בעילה לפי פקודת הנזיקין. הנתבעים כפרו באחריות לתאונה וטענו כי התובע כשל בהוכחת תביעתו תוך שהוא בחר שלא להביא לעדות עד מטעמו. עוד נטען לחילופין שלא הוכח כי המעביד התרשל או סיפק לתובע סביבת עבודה לא בטוחה. ואף הנתבעים חלקו על אומדן הנזקים שנטענו על ידי התובע.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה שהתובע הוכיח את נסיבות אירוע התאונה כפי שנטענו על ידו. ראשית, התובע צירף לתצהיר דו"ח מד"א שם צוין כתובת האירוע וצירף דו"ח ביטוח לאומי 250 החתום על ידי המעביד ומאשר כי התאונה אירעה באתר הבנייה השייך לו.

כמו כן, התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על אותה גרסה שהועלתה בכתב התביעה. אופי הפגיעה שגרמה לדימום ולקרע בעפעף תואם יותר פגיעה מאבן מאשר פגיעה מסמר, כפי שנטען על ידי המעביד. פגיעה מאבן היא יותר נרחבת בעוד שפגיעה ממסמר יותר ממוקדת. פגיעתו של התובע הייתה נרחבת יותר ממה שהיה צפוי אילו נפגע ממסמר.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי התובע הוכיח את גרסתו וקיבל את התביעה גם על סמך עדות יחידה. נקבע כי התובע נפל עקב היתקלות בפסולת בניין וכתוצאה מהנפילה נפגע בעינו מאבן. עוד נקבע כי יש להטיל אחריות על המעביד ולחייבו בנזקי התובע, מאחר שהמקום שבו נפל היה רווי פסולת בניין, לרבות שברי בלוקים, שברי אבנים, רשת ברזל ופסולת אחרת. לפיכך נקבע כי המעביד לא דאג לסביבת עבודה בטוחה.

המעביד נדרש לנקוט באמצעי זהירות סבירים להסרת מכשולים

בית המשפט ציין כי המעביד חייב להבטיח לעובד סביבת עבודה בטוחה, ועליו לדאוג שדרכי המעבר יהיו לא חסומים או נעדרי מכשולים. במקרה זה, הוכח כי התובע עבד במקום רווי מפגעים ופסולת בניין. היה על המעביד לצפות כי התובע יתקל באחד מהמפגעים, והיה עליו לוודא כי דרכי המעבר בדרכו של התובע יהיו פנויים ולנקוט באמצעי זהירות סבירים להסרת מכשולים. ואולם, מטעם המעביד לא הובאה כל עדות התומכת בטענה לנקיטת אמצעים כלשהם בכלל או אמצעים סבירים בפרט.

התובע נדרש להוביל טיט ממקום למקום לאחר הכנתו. לא היה זה מתפקידו לנקות את אותו משטח עליו פסע. אם המקום היה רווי מפגעים, סביר להניח שהמעביד היה מודע לכך והדבר חייבו לנקוט באמצעי זהירות. משלא הוכח שעשה כן נמצא כי התרשל ויש להטיל עליו אחריות. עם זאת, נקבע כי יש להטיל על התובע אשם תורם על שלא נזהר מספיק בשיעור של 25%. 

התובע הציג מטעמו חוות דעת רפואית שלפיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 15%. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעת של מומחה אחר, שלפיה לתובע לא נותרה נכות. לאור הפערים מינה בית המשפט מומחה אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור 10% בגין ירידה בראייה, ואף העריך כי הנכות שנותרה מגבילה את התובע בביצוע עבודתו כפועל בניין.

בסופו של דבר חייב בית המשפט את המעביד וחברת הביטוח לשלם לתובע, לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור 25%, סך של 65,600 שקלים, בגין כאב וסבל, הפסדי שכר, עזרה והוצאות והפסד כושר לעתיד, זאת בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% והוצאות משפט בסך של 6,710 שקלים.

ת"א 38270-05-16