נזקי גוף בעקבות הטרדה מינית בעבודה, האם ניתן לקבל פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

מעסה בספא שהוטרדה מינית במהלך עבודתה על ידי אחד המטופלים, פנתה אל בית משפט השלום בפתח תקווה, והגישה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף נגד האדם שהטריד אותה.

הפגיעה של התובעת כתוצאה ממעשה ההטרדה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ובעקבותיה שולמו דמי פגיעה, ואף שולמו ועתידים להיות משולמים לה תגמולים. על כן, המוסד לביטוח לאומי הצטרף כתובע ודרש לקבל שיפוי מהנתבע בגין הסכומים שהוא שילם וצפוי לשלם לתובעת בהתאם לסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי.

על פי עובדות התביעה, התובעת, ילידת 1966, עבדה בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמעסה בספא של מלון בים המלח. במאי 2013, הגיע הנתבע לחדר הטיפולים של המלון ועל פי סידור העבודה נקבע כי הטיפול יוענק לו על ידי התובעת.

במהלך העיסוי פנה הנתבע אל התובעת ואמר לה: "את רוצה 500 שקלים, אני מוריד את התחתונים ואתן לך 500 שקלים", ובהמשך הוריד את תחתוניו ואמר לתובעת: "את רוצה 500 שקלים, תשתחררי". בהמשך להבעת חוסר הסכמה מצדה ואמירתה כי לא תוכל להמשיך בטיפול, נגע הנתבע בידה ואמר לה: "אני צוחק", פתח את רגליו, הניח את ידו על איבר מינו ואמר לה: "לא הרגשתי פה כלום". כתוצאה ממעשיו יצאה התובעת נסערת מחדר הטיפולים.

בהמשך לחקירה שנפתחה בעקבות תלונתה של התובעת, הוגש נגד הנתבע כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית. במסגרת הסדר טיעון הורשע הנתבע על פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ונגזר עליו מאסר על תנאי, עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות ופיצוי למתלוננת בסך 15,000 שקלים.

האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ובגינה נקבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 75%. במסגרת התביעה, טענה התובעת כי בעקבות האירוע שחוותה היא החלה לסבול ממצב רוח ירוד, חרדות וקושי לתפקד בחיי היום יום. היא פנתה לטיפול פסיכיאטרי, אובחנה כסובלת מהפרעה פוסט טראומטית ואף נזקקה למספר אשפוזים פסיכיאטריים.

במסגרת כתב התביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי ומהנספחים שצורפו לה עלה כי סכום דמי הפגיעה וגמלאות הנכות מהעבודה וקצבה מיוחדת אשר שולמו וישולמו לתובעת בגין פגיעתה ונכותה מסתכמים בסך של 2.5 מיליון שקלים.

הנתבע טען כי יש לדחות את תביעת ביטוח לאומי על הסף שכן נכותה הנפשית של התובעת אשר נקבעה על ידי הוועדה הרפואית לא נגרמה בגין מעשיו, וישנה אפשרות של השפעת מצב נפשי קודם על מצבה. לטענת הנתבע, הסתמכותו הבלעדית של ביטוח לאומי על נתוני התובעת הם שורש מחדלו ואין הוא צריך לשאת בתוצאות מחדליו ולשפות את התובעת, מבלי שיהיה לו אמירה או התנגדות בעניין השיפוי ואפשרות להוכיח היעדרו של קשר סיבתי.

הנתבע לא סתר את ממצאי פסק הדין בתיק הפלילי

בית המשפט קבע כי התובעת ביססה את עילת תביעתה העיקרית על עוולת ההטרדה המינית המעוגנת בחוק למניעת הטרדה מינית ובהסתמך על הרשעתו של הנתבע במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל כנגדו בעבירות אלה. במקרה זה, מלבד טענה כללית ונעדרת אחידות מצד הנתבע בכתב הגנתו, על כך שלא ביצע את המעשה שבו הואשם והורשע, לא הוגשה כל בקשה מפורשת מצדו להבאת ראיות לסתור את ממצאי פסק הדין בתיק הפלילי.

מעיון בתצהיר העדות הראשית, עלה כי הנתבע אישר את ביצוע המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, והדגשתו כי לא היה מגע פיזי אינה ברורה נוכח העדר הרלוונטית של הטענה ביחס לעבירה שבה הורשע. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה שיש לראות בהרשעתו בהליך הפלילי שהתנהל נגדו כמבססת את חבותו בהליך האזרחי בכל הקשור לעוולת ההטרדה המינית. 

לאחר בחינת עדויות וטענות הצדדים, סבר בית המשפט שיש מקום להכיר בחפיפה מלאה בין נכותה של התובעת בתחום הנפשי לבין נכותה התפקודית הכוללת, ונקבע כי היא זכאית לפיצויים על פי ראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר לעבר, גריעה מכושר השתכרות לעתיד, כאב וסבל, הוצאות ועזרה צד ג', כך שהפיצוי בגין נזקיה של התובעת עומד על סך כולל של 737,300 שקלים.

בסופו של דבר חייב בית המשפט את הנתבע לשלם לתובעת סך של 180,500 שקלים ולמוסד לביטוח לאומי סך של 541,700 שקלים, זאת בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 23.4% וכן הוצאות משפט שבהן נשא כל אחד מן התובעים.

ת"א 6834-07-14