חשיפה לחומרים כימיים, האם ניתן להגיש תביעה על פי תורת המיקרוטראומה?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

מכונאי תעשייה בבתי הזיקוק בחיפה נחשף במהלך עבודתו לחומרים כימיים, אשר גרמו להתפרצות מחלות עור ופגעו במצבו הבריאותי. לאחר שתביעתו להכרה כנפגע עבודה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נדרש בית הדין האזורי לעבודה בחיפה להכריע לגבי קיומה של מחלת מקצוע וכן לגבי קיומה של פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

התובע, יליד 1955, עובד מינואר 2004 ועד היום בתפקיד מכונאי תעשייה בבתי הזיקוק בחיפה. הוא עובד במשרה מלאה, חמישה ימים בשבוע, במשמרת בוקר ועוד 30 שעות נוספות בחודש. במסגרת עבודתו מתקן התובע משאבות, מדחסים וצנרת, אשר בתוכם מצויים חומרים כימיים. וכן, 30% מיום העבודה עוסק בפירוק, הרכבה ותיקון של מכונות אריזה, אשר בתוך המכונות קיים חומר אבקתי גרגרים מסוג PHTHALIC.

התובע נחשף לחומרים הן בזמן הנשימה והן כאשר הוא בא במגע ישיר עם החומרים אשר נוזלים על ידיו דרך הכפפות בעת פירוק, הרכבה ותיקון הגופים שאותם הוא מתקן. במהלך עבודתו משתמש התובע בכפפות עור ובמסכת בד, את הכפפות מחליף כשהן מתלכלכות לפי הצורך והוא לובש בגדים ארוכים חסני אש. החל משנת 2014 סובל התובע מסימפטומים של מחלות עור.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט פירט בחוות דעתו הרפואית שבשנת 2014 הופיעה פריחה בכפות ידו של התובע. המומחה ציין כי האבחנה הקלינית לא הייתה חד משמעית והייתה דרמטיטיס הנראית כפסוריאזיס. בנסיבות אלה, בחן המומחה את הקשר הסיבתי שבין תנאי העבודה לבין שתי האבחנות הקליניות.

המומחה הסביר שהצירוף של עבודה עם החומרים שאליהם נחשף התובע, הידועים כחריפים ופוגעים בעור, מעיד על קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה. לגבי הפסוריאזיס הסביר כי מדובר במחלה תורשתית, שלעיתים קרובות מופיעה באופן ספונטאני, אך לעיתים ישנם גורמים המוציאים אותה מהכוח אל הפועל.

האם חשיפה לחומרים גרמה לליקויים בכפות ידיו של התובע?

התובע טען כי היה חשוף לחומרים במהלך עבודתו ואין על כך מחלוקת. בהתאם לחוות דעת המומחה אין רלוונטיות לאבחנה בין שתי המחלות, שבאחת מהן חלה, מכיוון ששתיהן קשורות לעבודה. המומחה סבר שהוא סובל מפסוריאזיס תעסוקתי מכיוון שטופל בהצלחה בתרופת ה-NEOTIGASON שהיא תרופה ספציפית לפסוריאזיס.

לדעת המומחה הצירוף של עבודה עם חומרים הידועים כחריפים ופוגעים בעור והתפתחות פסוריאזיס במקום המגע, הופכת את הסבירות לקשר סיבתי רפואי בין העבודה לבין התפרצות הפסוריאזיס לגבוהה. המומחה אף ציין את העובדה שכאשר התובע הפסיק לעבוד, חל שיפור לטובה במצב הפריחה וכשחזר לעבודה, היא חזרה. גם עובדה זו תומכת בקיומו של קשר סיבתי. התובע הוסיף שחוות דעת המומחה מנומקת וברורה ולכן יש לאמץ אותה.

מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי קיימת הצדקה לסטות מחוות דעתו של המומחה אשר קבע שמבחני הטלאים השליליים תומכים יותר באבחנה של דלקת עור על רקע גירוי ראשוני IRRITANT CONTACT DERMATITIS ואילו בתשובותיו לשאלות ההבהרה הסכים שהתובע סובל מפסוריאזיס וטען שהדיון בדרמטיטיס היה לצורך השלמת התמונה.

הנתבע הוסיף כי התובע לא סובל מדרמטיטיס אלא מפסוריאזיס, מכיוון שאין שינוי בפריחה בידיו. מחלת הפסוריאזיס היא מחלה תורשתית שאינה קשורה לעבודה ולעיתים קרובות היא תופיע באופן ספונטני מעצמה ובמקרים אחרים היא תופיע כתוצאה מלחץ נפשי, תרופות או זיהומים שאינם קשורים לעבודה. אין עדות לכך שלפני הופעת הפסוריאזיס הייתה לתובע פגיעה בעור עקב המגע עם החומרים הכימיים. לכן לא ברור מדוע סבר המומחה שיש קשר סיבתי לתנאי העבודה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ציין בית המשפט כי על התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים כדי לקבל הכרה כנפגע עבודה ומימוש זכויות בהתאם: האחד, קיומו של קשר סיבתי בשיעור 50% לפחות בין המחלה לבין תנאי העבודה. השני, שהפגיעה נעשתה במנגנון המיקרוטראומה. והשלישי, השפעה של תנאי העבודה בשיעור של 20% לפחות על הופעת הליקוי.

לאחר בחינת חוות דעת המומחה, הגיע בית המשפט למסקנה כי הוכח ברמה מספקת של סבירות כי חשיפתו של התובע לחומרים גרמה לליקויים בכפות ידיו של התובע, לכן לקבל את התביעה. בית המשפט ציין כי קביעת המומחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלת הפסוריאזיס שממנה סובל התובע היא חד משמעית ולא מצא כי קיימת הצדקה עובדתית או משפטית שלא לאמץ אותה.

לפיכך התביעה התקבלה ונקבע כי יש להכיר בליקוי בידיו של התובע כפגיעה בעבודה כתוצאה ממחלת מקצוע, תחת ההגדרה של מחלות עור הנגרמות על ידי אבק, נוזלים, מוצקים או גזים, המופיעה בחלק ב' לתוספות לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), והמוסד לביטוח לאומי נדרש לשלם לתובע הוצאות שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,500 שקלים.

ב"ל 37062-10-16