תאונת עבודה עקב החלקה על שמן, האם המעסיק נדרש לשלם פיצויים?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עובד בהתקנת מערכות כיבוי אש, אשר החליק על שמן בסיום יום העבודה, בעת החזרת ציוד כבד לרכב, פנה אל בית משפט השלום בעכו, והגיש תביעה לפיצוי נגד המעסיק וחברת הביטוח של העסק, בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת עבודה. בית המשפט נדרש להכריע האם המעסיק הפר את חובתו כלפי העובד והאם התובע זכאי לתשלום פיצויים.

על פי עובדות כתב התביעה, בעת התרחשות התאונה התובע, יליד שנת 1983, הועסק כעובד שכיר בחברה העוסקת בהתקנת מערכות כיבוי אש. במהלך חודש יולי 2007, בשעת צהריים, הרים התובע מכונה כבדה המיועדת לניסור צינורות והברגתם, זאת לצורך פינוי המכונה לרכב בסוף יום העבודה. באותה שעה, נתקעה רגלו השמאלית של התובע בלכלוך רב אשר היה בשטח העבודה ובשל כך החליק ונפל ארצה. כתוצאה מכך נפגעה ברכו השמאלית.

התובע טען כי התאונה אירעה במהלך עבודתו בקניון בעכו, מחוץ לחנות. כאשר היה עליו להחזיר את כלי העבודה לרכב. התובע תיאר כי יחד עם עובד נוסף הוא הוציא את כלי העבודה משטח החנות והניח אותם מחוץ לכניסה לחנות, מהצד המערבי. אז, התובע הרים לבדו מכונה לניסור צינורות והחל לעשות את דרכו לעבר הרכב אשר חנה בחניה של המתחם.

במהלך ההליכה נתקעה רגלו בלכלוך רב וחומר שומני אשר היה על הרצפה וכתוצאה מכך נפל על הרצפה ונפגע בברך שמאל. התובע הוסיף ותיאר כי הכנת הצנרת לצורך התקנת מערכת כיבוי האש בוצעה בצד המערבי מחוץ לחנות, לאחר מכן הכניס את הצינורות לתוך החנות להתקנתם.

העובד השני העיד כי מצא את התובע יושב כשני מטרים מהדלת החיצונית במקום שבו עבדו. העד אישר כי לא ראה את הנפילה ולא יודע ממה נגרמה. אולם לדבריו התובע אמר לו כי החליק מהלכלוך ולא הרגיש טוב. התובע הסביר כי הוא רצה להרים את מכונת ההברגות לבד והחליק.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והוועדה הרפואית קבעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 10% בגין פגיעה בברך שמאל, מצב לאחר קרע במניסקוס. התובע צירף חוות דעת רפואית ערוכה על ידי אורתופד, שלפיה נותרו לו 10% נכות בגין הפגיעה בברך. המומחה ציין כי דרגת הנכות אשר נקבעה נותרה לאחר שלתובע נגרם קרע ענק במניסקוס הפנימי וקיימת השפעה קלה עד בינונית על תפקודו.

האם המעסיק הפר את חובת הזהירות כלפי התובע?

בית המשפט ציין כי קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובד ידועה וכך גם קיומה של חובת זהירות קונקרטית כאשר נדרש העובד שלאת משאות כבדים ולהלך בסביבה לא נקיה. חובת זהירות מושגית בין מי שמנהל עבודה לבין העובדים באותו מקום.

בעת התרחשות התאונה התנהלה עבודת שיפוץ בחנות הסמוכה אשר היו מעורבים בה מספר קבלנים. עבודת התיאום וניהול העבודה וסביבת העבודה מונחת על כתפי המעסיקה, כאשר שאלת נשיאת המשא אינה באחריות הנהלת החנות, אולם באחריותה העובדה כי סביבת העבודה הייתה מלוכלכת בלכלוך של קבלנים שונים ובידיעתה כי מבוצעת במקום עבודה הכרוכה בין היתר בנשיאת משאות.

אחריות העובד להתרחשות התאונה

עוד קבע בית המשפט כי המעביד הוא הנשוא הראשי באחריות לסביבת העבודה של העובד בשירותיו. עם זאת, לא בכל עבודה ניתן לצפות מהמעביד להגיע לכל מקום עבודה ולבחון את השטח. לפיכך קבע כי אין לפטור את התובע מאחריות להתרחשות התאונה.

התובע העיד כי ראה כי השטח מלוכלך, וכי המכונה שנשא הייתה כבדה. התובע שהיה בשטח היה יכול לראות מה המצב והאם יש מניעה או שיש לנקוט בזהירות יתרה. לצד עובדה זו, הפסיקה כבר הרחיבה וקבעה כי כאשר מדובר בפועל, הלחץ לבצע את העבודה משמעותי והוא עלול בשל כך ליטול על עצמו סיכונים מיותרים. לפיכך מצא לנכון להשית על התובע רשלנות תורמת לקרות התאונה בשיעור של 10%.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי סך הפיצוי בגין נזקו של התובע הוא בשיעור של 231,230 שקלים. לאחר הפחתת את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 10%, נדרש המעסיק לשלם לתובע סך של 208,100 שקלים.

ת"א 2379-09-11