שכר שווה לעובדת ולעובד, מה קובע החוק?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

חוק שכר שווה לעובדת ולעובד קובע כי עובדת ועובד אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה זכאים לשכר שווה עבור עבודה שווה. על כן, במצב שבו עובדת משתכרת שכר נמוך יותר מעמית לעבודה, היא זכאית להפרשי שכר ואף לתשלום פיצויים בגין אפליה פסולה.

בשנת 1996 נחקק חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, במטרה לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל תמורה אחרת הקשורה לעבודה, כמו הוצאות רכב, ביגוד, טלפון, רכישת ספרות מקצועית, מכסת שעות נוספות, הפרשות לקרנות או כל הוצאה אחרת בכסף או שווה בכסף.

על פי החוק, עובדת ועובד אצל אותו מעסיק זכאים לתשלום שכר שווה עבור עבודה שווה, עבודה שווה בעיקרה ועבודה שוות ערך. במקרים מסוימים נוצר הפרש בשכר בשל תפוקה, איכות, ותק, הכשרה או השכלה, אולם ההפרש אינו יכול להיווצר אך ורק בשל אפליה בין גברים לנשים.

החוק מגדיר מהי עבודה שוות ערך, וקובע כי בית דין לעבודה רשאי למנות מומחה לחקר עיסוקים כדי שיחווה את דעתו אם עבודות מסוימות הן שוות, שוות בעיקרן או שוות ערך. בנוסף קובע החוק שעל המעסיק למסור לעובדים לפי דרישתם, מידע על רמות שכר של עובדים המועסקים אצלו, לפי סוגי עבודה, סוגי המשרות או סוגי הדירוגים, במידה הדרושה לפי העניין. לפיכך, המעסיק נדרש למסור את המידע על פי בקשת העובד, ללא גילוי פרטים מזהים של עובדים אחרים או הפרה של כל דין אחר.

עובדת שהרוויחה שכר נמוך מזה ששולם לעובד תבעה פיצויים

עובדת ייצור בתעשיית מוצרי נייר ודפוס טענה כי הופלתה לרעה בעבודתה, על רקע היותה אישה, וכי שולם לה שכר הנמוך מזה ששולם לגבר שביצע עבודה דומה, על כן פנתה אל בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע ותבעה פיצויים מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

על פי עובדות התביעה, התובעת הועסקה במפעל כעובדת ייצור במשך כשמונה שנים וחצי, החל משנת 2006 עד לפיטוריה. עד לחודש מרץ 2013 שימשה התובעת כאורזת ומחודש זה שימשה כמפעילת מכונת גלגול. התובעת טענה כי השתכרה שכר נמוך מזה ששולם לגבר שעבד במפעל באותו תפקיד, על כן דרשה לקבל פיצויים מכוח חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, ומכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 שקלים.

לטענת התובעת בתקופה שבה שימשה כמפעילת מכונת גלגול, עבדו יחד עמה שישה עובדים נוספים, כאשר אחד מהם השתכר שכר העולה על זה ששולם לה אף שהוא ביצע עבודה הזהה לעבודתה, מחמת היותה אישה. התובעת הוסיפה כי גם עובדת אחרת השתכרה שכר העולה על זה ששולם לה, על רקע קרבה משפחתית לממונה עליה.

המנהל טען כי לנשים לא מגיעה העלאת שכר

התובעת הוסיפה וטענה כי בסמוך למועד שבו החלה לשמש כאורזת היא פנתה לממונה עליה וביקשה לקבל העלאה בשכרה, המנהל הבהיר לה כי תחילה עליה להתמקצע בעבודתה. לאחר מספר חודשים כששבה ופנתה אליו שנית בנושא, הוא סירב לכך וטען בפניה כי לנשים לא מגיעה העלאת שכר. התובעת ציינה כי לכל אורך תקופת עבודתה הייתה שביעות רצון מתפקודה ולא הייתה מניעה להעלות את שכרה ולהשוות אותו לשכר ששולם לעמיתיה, הגברים.

מנגד טענה הנהלת המפעל כי התובעת לא ביצעה עבודה הזהה לזו שביצע עמיתה לעבודה. בהקשר זה נטען כי נוסף על עבודתו במכונת הגלגול הוא עבד במשמרות לילה במפעל, וכן התובעת כמו יתר הנשים במחלקה שבה עבדה לא נדרשו להרים גלילים שמשקלם עלה על 10 קילו.

הנתבעת ציינה כי משקלו של גליל נע בין 3-80 קילו ולרוב עלה על 10 קילו. נוכח משקלם של הגלילים, הגברים הם שהניחו את הגלילים על המכונה ולמעשה ביצעו עבודה נוספת על זו שביצעו הנשים. מעבר לכך נטען כי התובעת לא קיבלה העלאת שכר על רקע תפקודה. לדברי המנכ"ל, מדיניות השכר במפעל תלויה בביצועים המקצועיים של העובד, סוג התפקיד והמאמץ הדרוש לביצוע התפקיד, היעדרן של עברות משמעת והתנהלות כללית וגם מצבו הכלכלי של העסק.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בתלושי השכר, הגיע בית הדין למסקנה כי התובעת לא ביצעה את אותה העבודה שביצע עמיתה. ולנוכח השוני בתפקידים שמילאו השניים, קיימת הצדקה לשוני בתנאי העסקתם, בשכר ששולם להם, לפי חוק שכר שווה.

עם זאת, נקבע כי התובעת זכאית לפיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות. זאת מאחר שהנתבעת טענה כי קיים שוני רלוונטי בעבודה שביצעה התובעת לעומת עבודה שביצעו גברים במחלקה. לטענתה, נשים לא יכולות מבחינה פיזית להרים גליל שמשקלו עולה על 10 קילו ולכן נעזרו בגברים שהרימו את הגלילים למכונה. מכאן שהתובעת, לא נדרשה לבצע פעולת הרמה של גלילים למכונה, בעוד שהגברים שעבדו במחלקה נדרשו לעשות כן.

בית הדין קבע כי התובעת הופלתה לרעה בעבודתה, על רקע היותה אישה, וכי שולם לה שכר הנופל מזה ששולם לגבר שביצע עבודה דומה לעבודתה, מאחר שכל העובדים על מכונת הגלגול ביצעו עבודה דומה במהותה. גם אם לעיתים הסתייעה התובעת בעובד גבר כדי להרים את הגליל ולהניחו על המכונה, מדובר בחריג לכלל שאינו מעיד על הכלל. כלומר, אין כל שונות בתפקיד המצדיק יחס שונה לגברים ונשים. בנסיבות אלה נקבע כי התובעת זכאית לתשלום פיצויים בסך 50,000 שקלים מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, בצירוף הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים.

סע"ש 7929-05-16