גידול סרטני עקב חשיפה לשמש בעבודה, האם תאונת עבודה?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

מדביר אשר נחשף במהלך עבודתו לקרני שמש ולחומרי הדברה מסוכנים, פנה אל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו, והגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכרה בגידול הסרטני מסוג מלנומה בזרועו הימנית כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

התובע, יליד 1965, נשוי ואב לארבעה ילדים, הועסק בין השנים 1994 עד 1999, כשכיר בחברת שירותי הדברה כמדביר. במסגרת עבודתו נהג לבצע ריסוסים בבתים פרטיים, בבתים משותפים ובבניינים של גופים ציבוריים, כמו חברת חשמל. הריסוס באמצעות חומרי הדברה שונים נעשה בתוך המבנים ובשטחים הפתוחים, נגד פרעושים, נמלים, ג'וקים, עכבישים, לכידת חתולים, לכידת נחשים ולכידת ציפורים ויונים.

התובע הצהיר כי במסגרת עבודתו נהג ללבוש ביגוד עבודה רגיל, חולצה בהתאם לעונות השנה, נעלי עבודה ואף לעתים השתמש במסכה וכפפות ניילון. בנוסף לחשיפה לחומרי ההדברה, התובע היה חשוף לקרני שמש כאשר הריסוס בוצע מחוץ למבנים. החל משנת 2010 עבד התובע בחברה עירונית לפיתוח תיירות בתור איש אחזקה, משעה 08:00 ועד לשעה 17:00 ועד למועד המחלה לבש מכנסי עבודה וחולצה קצרה בקיץ.

בבדיקה רפואית שנערכה בחודש ינואר 2014, נמצא בביופסיה גידול סרטני מסוג מלנומה ממאירה. התובע נאלץ לעבור כריתה של הגידול וכן הוצאה של שתי בלוטות זקיף, אשר אחת מהן הייתה נגועה בתאי סרטן. בהמשך עבר הוצאה נוספת של 22 בלוטות ומאז הוא נמצא בטיפול ומעקב רפואי בבית החולים, עובר בדיקות הדמיה כל שנה ועושה פיזיותרפיה.

התובע הגיש תביעה להכרה במצבו הרפואי כפגיעה בעבודה, בטענה כי הגידול הסרטני מסוג מלנומה בזרועו הימנית, הוא תוצאה של חשיפה לקרני שמש במהלך עבודתו, הן כמדביר והן כאיש תחזוקה, ובהתאם לכך ביקש לממש את זכויותיו הרפואיות מול המוסד לביטוח לאומי כנפגע עבודה, כולל קבלת דמי פגיעה, קצבת נכות, סיוע בשיקום וכדומה.

קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו

בינואר 2015, הודיע ביטוח לאומי לתובע כי תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין מלנומה נדחתה, זאת על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מכיוון שפגיעה בעבודה היא תאונת עבודה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו או עיסוקו במשלח ידו, או מחלת מקצוע שהיא מחלה אשר נקבעה כמחלת מקצוע בתקנות והעובד חלה בה עקב עבודתו או עיסוקו במשלח ידו.

ביטוח לאומי טען כי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו, על כן הוא אינו זכאי להכרה כנפגע עבודה ולזכויות הנלוות לכך. בדיון מקדמי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו, הוסכם בין הצדדים שהתובע יעביר תצהיר מפורט שבמסגרתו יפרט את התקופה שבה עבד כמדביר ואת החומרים שאליהם נחשף בעבודה והנתבע יודיע האם הוא מסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

הנתבע הסכים למינוי מומחה עבור בחינת הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו ובהמשך הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית. התובע הגיש תצהיר שבו פירט את תנאי עבודתו בשטח ואת מצבו הרפואי, והצהיר כי היה חשוף לשמש ללא מיגון ובצורה אינטנסיבית מרבית שעות העבודה.

מחוות הדעת של הרופא התעסוקתי עלה כי לפי הסתכלות כללית ובדיקת עור של התובע באזורים המועדים לפגיעת שמש לא נמצאו נזקי שמש שמעידים על חשיפת יתר בשעות הפנאי. המומחה הסביר כי בשעות הפנאי אנשים משתזפים בגב עליון, בכתפיים ובבית חזה, והיעדר נזקי שמש באזורים אלו תמך בכך שהתובע לא נחשף לשמש בשעות הפנאי.

המומחה סבר באופן חד משמעי כי קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי ומחלתו של התובע לבין חשיפתו לשמש במסגרת תעסוקתית. ואף המומחה לא הסתפק בתיעוד הרפואי אלא ביקש לבדוק, באופן חריג, את התובע בדיקה קלינית כדי לעמוד במדויק על מיקומו של הגידול בגוף, באיזה גובה של הזרוע וכן לבדוק את מספר השומות.

בית הדין השתכנע כי קביעותיו הרפואיות של המומחה הרפואי עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא נמצא כל נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות דעתו. לפיכך התביעה התקבלה ונקבע כי הגידול הסרטני מסוג מלנומה ממאירה מהווה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק. בנסיבות אלה חויב המוסד לביטוח לאומי בהוצאות התובע ושכר טרחת עורך דינו בסך 5,000 שקלים.

ב"ל 11207-01-16