איך מחשבים פנסיה חודשית?

דרגו את המאמר

התקבלו 13 דירוגים בציון ממוצע: 3.3 מתוך 5

קצבת פנסיה היא סכום המשולם מדי חודש לעובד שהגיע לגיל פרישה, והיה מבוטח בביטוח פנסיוני. חובת הפרשת סכומים לביטוח פנסיוני חלה על עובדים שמלאו להם 21 ועובדות שמלאו להן 20 שנים. מטרת החיסכון הפנסיוני, היא להשלים הכנסה מקצבת זקנה של ביטוח לאומי, ועל ידי כך לשמור על רמת חיים בתקופת הפרישה.

החיסכון הפנסיוני נצבר על פני עשרות שנים ועובדים שהגיעו לגיל פרישת חובה, שהוא כיום: 67 לגברים ו- 62 לנשים, זכאים להפרשת תשלומים לביטוח פנסיוני, בתנאי שאינם מקבלים קצבה אחרת מהמדינה, מלבד קצבאות וגמלאות של ביטוח לאומי.

המעסיק חייב להפריש כספים לפנסיה

קיימים שלושה סוגים של מוצרי חיסכון פנסיוני: קרנות פנסיה, קופות גמל וביטוח מנהלים. במהלך השנים מחויב המעסיק להפריש כספים עבור קרן הפנסיה של עובדיו, כל קרן פנסיה צוברת כספים שהופקדו בה, על ידי המעביד והעובד והכספים צוברים תשואה. כאשר העובד מגיע לגיל הפרישה, הוא זכאי לקבל קצבת פנסיה חודשית. ישנם שני סוגים עיקריים של פנסיה, פנסיה תקציבית ופנסיה צוברת. סכום הקצבה בפנסיה תקציבית נקבע על פי מספר שנות הוותק בעבודה וגובה המשכורת האחרונה.

סכום הקצבה בפנסיה צוברת נקבע על פי הסכומים שנצברו בקרן פנסיה, בקופת גמל או בחשבון ביטוח המנהלים לאורך כל שנות העבודה והרווחים שהניבו, ועל בסיס חישובים אקטואריים נוספים. קרן הפנסיה תקציבית או צוברת משחררת את הסכום שהצטבר מדי חודש לצרכי מחייתו של העובד, בנוסף לקצבת זקנה שמשולמת על ידי ביטוח לאומי כדי שיוכל לשמור על רמת חיים בתקופת הפרישה. ישנה גם פנסיית נכות ופנסיית שארים למקרה של נכות או מוות העובד. סכום הקצבה של עובד שפרש מעבודתו מחמת מצב בריאותו נקבע בהתאם לדרגת הנכות שנקבעה לו ובהתאם לעוד פרמטרים.

בפנסיה תקציבית העובד אינו מפריש כספים

פנסיה תקציבית היא שיטת פנסיה אשר הייתה מקובלת במגזר הציבורי, בשירות המדינה עד אמצע שנות ה- 90. לפי שיטה זו, העובד אינו מפריש כספים לקרן הפנסיה, והפנסיה כולה ממומנת על ידי תקציב המעסיק בלבד. שיטה זו יצרה מעמסה על תקציב המדינה, ולכן, החל משנת 2002 עובדי מדינה חדשים לא צורפו למסלול פנסיה תקציבית, אלא צורפו למסלול של פנסיה צוברת.

גודל הקצבה של עובד הזכאי לפנסיה תקציבית, נקבע על פי מספר שנות עבודתו וגובה משכורתו האחרונה. עם זאת החיסרון בפנסיה בתקציבית הוא שהפנסיה אינה מבטחת את כל מרכיבי השכר, ולכן עם פרישת העובד הכנסתו החודשית יורדת באופן משמעותי. גודל הקצבה בפנסיה צוברת נקבע על פי הסכומים שנצברו בקרן לאורך השנים והרווחים שהניבו ועל סמך חישובים אקטואריים נוספים. שיטה זו מקובלת במגזר הפרטי ונהוגה עבור עובדים שהצטרפו לשירות המדינה החל משנת 2002.

ככל שמופרשים יותר כספים תהיה גמלת הפנסיה גבוהה יותר

בפנסיה צוברת העובד והמעסיק מפרישים מדי חודש כספים לקופת חיסכון, בשיעור מסוים מהשכר. ככל שמופרשים יותר כספים לקרן, כך גמלת הפנסיה תהיה גבוהה יותר, וככל שהעובד עבד במשך תקופה ארוכה יותר, כך יגדלו זכויותיו בקרן הפנסיה. בניגוד לשיטת פנסיה תקציבית, נאלץ העובד להפריש שיעור מסוים משכרו מדי חודש לקרן, אולם שיעור ההפרשות לקרן מחושב לפי מרכיבי שכר רבים יותר מאשר בפנסיה תקציבית, ועל כן הפער שבין השכר ששולם לעובד לפני פרישתו לגמלאות לבין קצבת הפנסיה הצוברת אינו גבוה כמו הפער בין השכר לקצבת פנסיה תקציבית.