סדרן בתחנת מוניות שפוטר לאחר 40 שנה דרש לקבל הפרשי פיצויי פיטורין
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 4.0 מתוך 5 |
התובע, יליד שנת 1954, שימש כסדרן בתחנת מוניות במרכז הארץ במשך כארבעים שנים, החל משנת 1973 עד לפיטוריו בסוף חודש מרץ 2012. לאחר סיום עבודתו, התחנה שילמה לו פיצויי פיטורין בסך של 65,500 שקלים עבור עשרים שנים בלבד, מאחר ולטענתה רצף עבודתו נקטע בשל ריצוי עונש מאסר. בנסיבות אלה הגיש הסדרן תביעה נגד המעסיקה ודרש לקבל הפרשי פיצויי פיטורין עבור כל תקופת העסקתו.
עוד טען התובע כי פיטוריו בוצעו שלא כדין, ללא עריכת שימוע וללא שהוסברו נסיבות הפיטורין, על כן הוא זכאי לפיצויים בגין עגמת נפש שנגרמה לו. בנוסף דרש הפרשי שכר בגין שעות נוספות ועבודה בימי המנוחה השבועית. בית דין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו נדרש להכריע בסוגיה זו, ולקבוע האם התובע זכאי לפיצויים.
הסדרן שעבד במשמרות לילה ובשבתות לא קיבל שכר עבור שעות נוספות
במסגרת עבודתו כסדרן, התובע עבד בתחנת המוניות במשמרות לילה קבועות, ונהג לעבוד גם בשבתות, החל מהשעה 12 בצהריים עד השעה 12 בלילה. הוא קיבל שכר חודשי עבור משרה מלאה בת 43 שעות, אך לטענתו הוא לא קיבל גמול בגין שעות נוספות.
לטענת הנתבעת התובע החל לעבוד בתחנה בשנת 1973, אולם במהלך תקופה זו חל נתק ברצף העסקתו, מאחר והוא ריצה עונש מאסר בפועל במשך כשש שנים, ועל כן הוא הועסק ברציפות רק משנת 1993, ופיצויי הפיטורין שולמו לו במלואם החל מתקופה זו.
עוד טענה כי הוא אינו זכאי לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, מאחר ועבד בהיקף משרה חלקי ובימי שישי עבד כעצמאי ושלשל את ההכנסות ישירות לכיסו, ואף בשבתות עבד על פי בקשתו, וקיבל שכר בגין שעות נוספות.
התובע לא שינה את התנהגותו האלימה לאחר השימוע ולכן פוטר
הנתבעת ציינה כי הסדרן נטה להיעדר תכופות, ואף התנהג בצורה בוטה ואלימה, על כן בחודש נובמבר 2011 נערך לו שימוע כדין ונמסר לו מכתב פיטורין. לאחר שיחות רבות עם נציגי החברה, הפיטורין בוטלו, אך מאחר והתובע לא שינה את התנהגותו, נמסרה לו הודעת פיטורין שנייה, לפיכך הוא אינו זכאי לפיצויים בגין עגמת נפש.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם בית הדין כי עדותו של התובע אינה מהימנה, ורצופה בסתירות, מכיוון שהפריז בכל הנוגע לשעות העבודה שביצע, וטען כי לא חל מעקב אחר שעות עבודתו, והמשמרות בוצעו על פי הצורך, ללא כל פיקוח מצד ההנהלה. כמו כן, התובע התחמק מלהשיב לשאלות שנשאל בנוגע לתקופת המאסר שריצה.
תקופת המאסר הממושכת קטעה את רצף העבודה
למרות טענת התובע כי הוא החל לעבוד בשנת 1973, בית הדין הגיע למסקנה כי הוא לא הצליח להוכיח שתקופת המאסר לא קטעה את רצף העסקתו, ועל פי תלושי השכר נקבע כי תחילת עבודתו בתחנה היא בשנת 1993. עוד נקבע כי תקופת העבודה הראשונה הסתיימה במאסרו, תוך ניתוק יחסי עובד מעביד, על כן התביעה להפרשי פיצויי פיטורין נדחתה.
בית הדין קיבל את גרסת הנתבעת בנוגע לנסיבות הפיטורין, ביצוע השיחות עם התובע טרם פוטר, ומתן הזדמנות הוגנת לשנות את דרכיו, ולכן התביעה לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין, נדחתה גם היא.
עם זאת על פי רישומי הנוכחות נמצא כי התובע לא קיבל תמורה בגין עבודה בימי המנוחה השבועית או בשעות נוספות, על כן הוא זכאי בגין רכיב זה לסכום של 72,561 שקלים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ס"ע 35416-03-12