ועדת התעסוקה קבעה כי העובד פוטר בשל שירות המילואים, האמנם?

דרגו את המאמר

איש מכירות שעבד בחברה המשווקת ציוד רפואי, אליה הגיע באמצעות חברת כוח אדם, פוטר זמן קצר לאחר שחזר משירות המילואים. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדרש להכריע האם קיים קשר סיבתי בין פיטוריו לשירות המילואים ולקבוע האם הוא זכאי לפיצויים ומי אחראי לשלם אותם.

בין המערערת, שהיא חברה המפעילה מרפאת שיניים, למשיבה, שהינה חברת כוח אדם, נחתם בחודש יולי 2011 הסכם התקשרות הסכם העסקה, לפיו התחייבה המשיבה לספק למערערת מועמדים לעבודה. המשיב הופנה על ידי חברת כוח האדם לעבוד כאיש מכירות אצל המערערת באפריל 2012, ובין החודשים אוגוסט - ספטמבר של אותה השנה, הוא יצא לשירות מילואים וכשלושה שבועות לאחר שסיים את המילואים, הוא פוטר.

ועדת התעסוקה קבעה כי העובד פוטר בשל שירות המילואים

בעקבות פיטוריו הגיש המשיב תביעה לועדת התעסוקה של חוק חיילים משוחררים, בגין פיטורין במהלך תקופה האסורה וטען כי הוא פוטר בשל שירותו במילואים. הועדה החליטה כי המערערת והמשיבה ישלמו פיצויים למשיב, בחלקים לא שווים, בגין פיטוריו שלא כדין בשל שירותו במילואים.
המערערת עתרה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בבקשה לבטל את החלטת ועדת התעסוקה, או לחילופין להפחית באופן משמעותי את חלקה בתשלום הפיצויים, בטענה כי העובד לא הועסק על ידיה באופן ישיר ומי שהיתה המעסיקה בפועל היא חברת כוח האדם. וכן, לא קיים קשר נסיבתי בין שירות המילואים ובין סיום העסקתו של המשיב.

חברת כוח האדם היא המעסיקה בפועל

המערערת טענה כי המשיב מעולם לא היה עובד שלה, מי ששילם לו את המשכורות היא חברת כוח האדם, ובידיה של המשיבה הסמכות הבלעדית לפטרו, זאת בהתאם להוראות ההסכם שנחתם ביניהן. המערערת טענה כי היא לא פיטרה אותו, אלא ביקשה לסיים את עבודתו אצלה והמשיבה היתה צריכה לדאוג להמשיך להעסיקו במקום אחר.

עוד טענה כי העובד לא פוטר בשל יציאתו לשירות המילואים, אלא בשל פגמים שנפלו באמינותו וחוסר שביעות רצונה מתפקודו כאיש מכירות. הוא המשיך לעבוד בחברה במשך 27 ימים נוספים לאחר חזרתו מהמילואים, והוא אף קיבל אזהרות רבות, טרם הופסקה עבודתו, אך התעלם מהן ובחר שלא להגיע לשימוע בחברת כוח האדם.

המשיב טען כי הוא נחשב לאיש מכירות מקצועי, בעל ניסיון רב, ומעולם לא קיבל תלונות על עבודתו במערערת. כאשר חזר משירות המילואים הוא ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר והוא פוטר כעבור זמן קצר, בתקופה המוגנת על פי החוק, מבלי שנערך לו שימוע. המשיבה לא סייעה לא במציאת מקום עבודה חלופי ועקב הפיטורין נגרמו לו נזקים ועגמת נפש.

העובד לא פוטר בתקופה מוגנת, מכיוון שהוצעה לו עבודה חלופית

המשיבה טענה כי הועדה טעתה בהחלטה כי פיטורי המשיב נעשו על רקע שירות המילואים שלו, מאחר ויחסי העבודה היו מעורערים לאורך כל העסקתו במערערת וכי פיטוריו נעשו למעלה משלושים יום לאחר חזרתו מהמילואים, זאת לאחר שבחר שלא להגיע לשימוע. וכן, הפסקת עבודתו במערערת בתאריך 9.10.12, לא היוותה פיטורין, מאחר והוצעה לו עבודה חילופית, אך הוא בחר לנסוע לאילת, במקום להתחיל בעבודה חדשה.

בית הדין ביטל את החלטת ועדת התעסוקה

לאחר שבית הדין בחן את טענות הצדדים והחומר שהוצג בפניו הוא הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, מאחר והועדה טעתה בנוגע לנסיבות פיטוריו של המשיב.

בית הדין קבע כי המערערת החליטה לסיים את העסקתו של המשיב בשל אי שביעות רצונה מתפקודו והיא אינה בעלת הסמכות לפטרו. המערערת הודיעה על כך לחברת כוח אדם, אשר ניסתה ליצור קשר עם המשיב, מספר פעמים, ללא הואיל, באמצעות שליחת מיילים ושיחות טלפון, ופיטוריו נכנסו לתוקף, לאחר שלא הגיע לשימוע בתאריך 17.10.2012, זאת לאחר תום התקופה המוגנת.

בית הדין קבע כי פיטורי המשיב לא נעשו בשל היציאה לשירות המילואים, לכן ביטל את החלטת ועדת התעסוקה לתשלום פיצויים למשיב.

על"ח 31606-11-13