אפליה עקיפה - שירות צבאי או לאומי במודעת דרושים

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 3.0 מתוך 5

דרישה לשירות צבאי במודעת דרושים – אפליה עקיפה
 

דיני העבודה במדינת ישראל קובעים באופן מפורש, על בסיס חוקי היסוד ומגילת העצמאות, כי לא תהיה אפליה בישראל על רקע כגון דת, מגדר, מוצא, לאום וכדומה. חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אשר מטרתו הסוציאלית הינה מניעת אפליה זו, עוסק גם באיסור על תנאים מגבילים לא עניינים במודעות דרושים.

על פי החוק, מעביד לא יפה גם בין דורשי עבודה. מודעת דרושים חייבת להיות מנוסחת בלשון זכר ובלשון נקבה, ולא תהיה בה אפליה על בסיס ארץ מוצא, השקפה, גיל, גזע, מגדר וכדומה. עם זאת, כיצד ניתן לבחון אפליה מסוג זה כאשר היא נעשית בדרך עקיפה? כמו כן, מהי המשמעות של כוונת המעביד בבואו של בית המשפט לבחון אפליה עקיפה.

בכתב אישום אשר הוגש כנגד חברת כוח אדם, נטען כי החברה פרסמה שתי מודעות דרושים, אחת לפקיד קבלה במוסד רפואי, ואחת לפקיד קבלה בחברת תקשורת. בשתי המודעות נדרש תנאי של שירות לאומי או צבאי. המדינה טענה כי מדובר בהפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וזאת משום שהתנאי של שירות צבאי אינו חיוני לביצוע תפקיד של פקידת קבלה בחברת תקשורת או במוסד רפואי.

      קראו עוד בתחום:

• איסור לבישת חיג'אב במקום העבודה, האם אפליה?

• אישה דתייה לא התקבלה לעבודה, האם אפליה של חברת השמירה?

• תנאי פרישה שונים אינם מהווים אפליה אסורה במקום העבודה

• האם זוג הומוסקסואלים פוטרו בגין העדפה מינית?

לטענת המדינה, התנאי יוצר הפליה של קבוצות נרחבות מהאוכלוסיה אשר אינן משרתות בצבא – ערבים, דתיים, בנות הפטורות משרות צבאי, מי שפטור משרות צבאי על רקע בריאותו ועוד. המדינה הוסיפה כי החוק אינו מתיר פרסום מודעות מפלות למקרה שיהיה בידי המפרסם תפקיד המחייב את האפליה. כמו כן, בכדי לראות באפליה מסויימת כמותרת, יש להוכיח כי אופיו ומהותו של התפקיד הנדון מחייבים התייחסות לקבוצות אוכלוסיה מסוימות.
 

מהי אפליה עקיפה?

למעשה, השאלה אשר נידונה בבית המשפט הייתה, האם הדרישה לשירות לאומי או צבאי מהווה אפליה עקיפה של קבוצות שונות באוכלוסיה (כגון ערבים או חרדים). ההלכה הפסוקה קבעה כי אפליה עקיפה נכללת בגדר אפליה על פי שיטת המשפט הישראלית.

אפליה עקיפה הינה למעשה הכללת אמות מידה אשר אינן בינן לבין התפקיד ולא כלום. בדרך כלל, אמות מידה אלו יכולות להיות אובייקטיביות, אך למעשה מטרתן הינה לחסום את דרכו של פלוני לזכות במשרה. במקרים אלו, בית הדין לעבודה בוחן מהי התוצאה הסופית (ולא מה הייתה כוונת המעביד). כאשר תוכח התוצאה הסופית, יעבור נטל ההוכחה לכתפיו של המעביד להוכיח כי לא באפליה עסקינן.

בית הדין הארצי עסק בסוגיה זו במסגרת פסק דינו וכך נקבע - "הפליה, שהיא היפוכה של הזכות לשוויון, יכול שתהא עקיפה ויכול שתהא ישירה. הפליה עקיפה תיתן ספציפיקציות שאינן מתאימות לחלק גדול של הקבוצה המופלה. כך למשל, אם אחת הספציפיקציות היא גובה או משקל גדולים, הרי יתכן שרוב הנשים לא תתאמנה לספציפיקציה זו. אם הספציפיקציה היא אנשים גבוהים בלבד, יתכן שרב יוצאי המזרח - סין ויפן, לא יתאימו לדרישה. אם הספציפיקציה היא אנשים בעלי אף סולד, הרי רוב היהודים ויתר העמים השמיים לא יוכלו אף להציג את מועמדותם. אם דרישה זו אינה רלוונטית לסוג העבודה תהא זו הפליה עקיפה".

שירות צבאי בתור תנאי - אפלית דורש עבודה

במקרה דנן, השופטים קבעו כי הצגת הדרישה לשירות לאומי או צבאי עלתה כדי אפלייה עקיפה במובן זה שהיא מהווה אפליה מטעמי לאום ודת. אי לכך, ניתן לקבוע כי מדובר בהפרה של חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. זאת ועוד, יישום התנאי הוא בעל תוצאה הפוגעת בשוויון שבין יהודים ולערבים ובין יהודים חלוניים ליהודים חרדיים, בשוק התעסוקה.

"המסקנה מכל האמור, הינה כי העדפת מי ששירת בצבא או התנדב במסגרת שירות לאומי הינה אפלייה עקיפה של קבוצת הערבים במדינת ישראל (ועל כן מהווה הפלייה מטעמי לאום) ומהווה גם הפליית קבוצת החרדים (שהיא הפלייה מטעמי דת)", נכתב בפסק הדין. מכל האמור לעיל, בית המשפט הרשיעה את חברת כוח האדם ומנהליה בעבירות אשר יוחסו להן בכתב האישום.